אריאוקרפוס למען המולדת

בתחנת הדלק בדרך לפניקס, אריזונה.
מלאתי דלק ובחנתי בדאגה את מפלס שמן המנוע בשברולט.
שלפתי עוד פחית שמן מהמושב האחורי. היו שם המון. השברולט
התחרתה עם עצמה מה היא אוהבת יותר: שמן או דלק.
בחוץ עמד אידיאני משבט הנָאבָאחו ומכר תמורת 5 דולר אריאוקרפוסים
שעקר מהאדמה. כבר אז ב1979 הם היו שווים כמאה וחמישים דולרים כל אחד בישראל. כמעט התפתיתי לכסות את הוצאות כרטיסי הטיסה.
אמרתי לעצמי: הוא נאבאחו ואני נאשאכו.
ליטפתי קקטוס שצמח לצד הדרך.
נדקרתי והצטערתי.
חשבתי על המלך אדמונד המרטיר. דקרו אותו בקוצי דורבנים, היכו אותו במגלבים ובשוטים. החיילים הדנים לא חסו עליו ורק התעצבנו כשקרא בשמו של
ישו וקיווה לסבול כמותו. אחר כך ירו בו חיצים וסגרו עניין.
קודם לכן, בשדה הקרב הוא הניח את נשקו ואמר: טוב למות בעד המולדת.
השנה הייתה 980 לספירה.
גם הוא היה פלגיאטיסט כי הוראציוס כתב כבר לפני יותר מאלפיים שנה:
"מתוק וראוי למות למען המולדת" והחיילים הרומיים שרו: Pro patria mori.
את אותן המלים עצמן ראיתי באתרי הנצחה לחללי המלחמה הגדולה.
גם בוֶרְדֶן וגם בסוֹם.
ועוד אחת בעיר קרקוסון
אז טרומפלדור ב 1920 לא היה הממציא.
השארתי את האינדיאני הזקן עם הקקטוסים שלו.
מחיתי דמעות של תאווה עצומה לצמחים המדהימים.
תשוקה לא ממומשת. דחיית סיפוקים.
ידעתי שאנסה לגדל מזרעים.
קילומטר אחר כך כבר הצטערתי והחרטה כרסמה בי שנים אחר כך.


בצילום אריאוקרפוס פורח אחר מהחממה שלי. (המקורי בסיפור היה פיסוראטוס).


--------------------------------------------------------------------------------