חפש בבלוג זה

19 דצמבר 2012

פרק 106





 

חיכיתי עד אחרי ל"ג בעומר לפני שהזמנתי את ראלה ועידו לקומזיץ משפחתי. לפי תגובות השמחה המיידיות המילה "משפחתי" לא צרמה באוזניהם. את ההכנות לא השארתי ליד המקרה או לאלתור של הרגע האחרון. בבוקר פנוי נסעתי לאתר שבו החזקנו ידיים בפעם הראשונה שישבנו מסביב למדורה. האלות מסביב החלו לפרוח. חוט של חסד היה משוך על כל אבן מפויחת. הכנתי מראש כמות של עצי בערה. את רובם פרקתי מתא המטען וחלקם קוּשש בסביבה מענפים מתים שמצאתי. החבאתי הכול בתוך שיח קידה שעירה וקיוויתי שעד הערב לא יחמוד אותם איש. בחזרה בבית חשבתי על שבועות המתקרב וכמכת מנע התחשקה לי לפתע עוגת גבינה. איפה לעזאזל מחביאות נשים תבנית עשרים ושישה סנטימטרים?

בסופר השכונתי קניתי ריקוטה ושמנת חמוצה. עידו חזר הביתה מבית הספר וגויס לאלתר ככוח משימה להכנת בצק הקלתית ולישתו. הוא נטל ידיים ללא שהיות ולשמחתי ידע היכן הקמח. למה אני לא ידעתי? הבצק נח לו אחרי עיסוי עדין בקצות אצבעותיו של עידו ואני עיינתי שוב, רק ליתר ביטחון, בשביל שבו ממליצה קלודיה רודן לצעוד בדרך לעוגה. הקלתית נכנסה לתנור, ועידו נשאל שאלות הרות גורל.

"איפה יש וניל בבית הזה?" הוא ידע.

"האם יש לכם מכשיר שהופך את קליפת הלימון לסרטים צהובים נפלאים?" הרמת גבות ומשיכה בכתפיים.

 "יש לכם אבקת סוכר?"

"אין לי מושג".

"אתה יודע להפריד חלמונים מחלבונים?"

"תראה לי פעם אחת ואני אעשה את השאר".

הקלתית כבר החלה להצטנן ואני טרפתי את חמשת החלבונים המופרדים ומעט מלח לקצף נוקשה. טחנתי סוכר בבלנדר בתקווה שיהפך לאבקה. ביחד הכנו מלית מהסוכר הכמעט אבקתי, מתמצית וניל, שמצאתי, מהחלמונים שקלודיה לא ציינה מה לעשות בהם, מקליפת לימון שהיתה יותר שרוטה ממגוררת וממצרכי המרכול שהבאתי קודם. עידו קיפל את שתי קערות המצרכים זו לזו ויצק את העיסה לתוך הקלתית.

הנמכתי את החום לנמוך מאוד וכיוונתי שעון מעורר לשעה וחצי מאוחר יותר כדי לא להחמיץ את זמן כיבוי התנור. הדחתי את כלי ההכנה והלכתי לקרוא את עיתון הבוקר. עידו אמר שהמורות כבר לא נותנות שיעורים, ושחטיבות הביניים הן בזבוז זמן לקראת סוף השנה.

ישבנו. שאלתי אותו מהן תוכניותיו לחופש הגדול. כשראלה באה העוגה היתה מצוננת, מוצפנת בקופסת קרטון ולידה שקית עם מעט תפוחי אדמה ובצלים ומלח. בצידנית המשפחתית היו רק קרח, קרחומים ובקבוק שמפניה יקרה להחריד.

ידעתי שבקרוב יתחילו פרקים חדשים בחיי.

 

*

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה