רשומות
רועי נשען על השולחן באגרופיו. הוא רכן כלפי
ורשפים ניתזו לכיווני מעיניו.
"יִלְעַן עֶרְדַכּ, איגור, אתה נחוש לחרבן
כל דבר שאתה נוגע בו".
ראלה ישבה בחדר אבל לרועי זה לא שינה מאומה.
"סולומון צילצל לשירן ועידן כשלא הייתי
בתחנה וסיפר ששיחקת לו סטייל קולומבו. הלוואי שהיית עורך דין או עיתונאי. בחיים לא
הייתי מצליח להכניס אותך תחת שום כיסוי לחקירה".
פניה של ראלה היו אטומות. היא הביטה ברצפה.
"תאמין לי שאם לא היינו חברים, מזמן היית
לפחות בדוקאי מועדף במרחב הזה".
התעלמתי מהאיום הלא כל כך מוסווה שבדבריו
וסיפרתי בקצרה על תוכן הפגישה עם סולומון בכפירים. רועי בקושי חיכה שאגמור.
"אתה סתם עושה גלים בשלולית מסריחה. ראלה,
תעדכני אותו".
האישה, שלצידה ביליתי את הלילה והתעוררתי
למחרתו הרימה את פניה מהקרקע.
"טוב, בישיבה של היום בבוקר נידונו הפרטים
החדשים ששירן הביא". עכשיו היא לכדה את עיני בחצי חיוך, ואני לפחות ידעתי
שהיא לא ישנה לילה חבוקה בזרועותי כשבאמתחתה משהו מכאיב.
"ידענו כמובן מתחילת הפרשה על עברם הצבאי
של האריות. חיפשנו לשווא ידע ברעלים. הצבא סירב לספק פרטים אם אי פעם השתתפו
האריות בפעולה שכללה שימוש ברעל. אחרי שתיק ששת ברדוגו נקשר בתיק נוגה כץ, חיפשנו
גם נשק ברישומים על אריה כץ וסולומון. כלום".
ידעתי שרועי לא יוותר על בדיקת מה שמול אפו ולא
התרשמתי.
"ובכן", המשיכה ראלה, "שירן בדק
קצת יותר עמוק ומצא ששניהם שוחררו משירות מילואים כבר לפני ארבע שנים אבל אריה כץ
המשיך לבוא בהתנדבות כל כמה חודשים. זה לא יוצא דופן ביחידה שלהם. מה שכן יוצא
דופן זה שהוא השתתף לפי בקשתו בקורסי חבלה, לוחמה זעירה ואימוני ירי מתקדמים באקדח.
שירן הלך גם לכל המטווחים המוכרים באזור חיפה והקריות ובאחד מהם זיהו בוודאות את
כץ. זכרו שהוא בא ללא נשק וערך אימון ירי באקדח אוויר של המועדון".
"מתי?" שאלתי.
"לפי רישומי המועדון באותו השבוע בו הוא
שכר את שירותיך לגלות מי רצח את אשתו".
"אז עכשיו מי שאמור לשלם לי הוא החשוד
המרכזי שלכם", אמרתי.
רועי החליט לדבר. "כן, יש לו מניע. אשתו
התכוונה למשוך את שטיח הניהול מתחת לרגליו, להנפיק ואחר כך אולי למנות מנהל ממונה.
אני בטוח בעובדה שיש לו נשק כלשהו, מוסתר היטב בבית, בגינה או בכפירים. בכך שהוא
שכר אותך היה לו רק מה להרוויח".
"רועי, תרשה לי להזכיר לך שנוגה כץ
הורעלה", הרגשתי קצת כאילו השבתתי את השמחה.
רועי הסתכל עלי בשקט. "תן עוד קצת זמן
לשירן ועידן והם ימצאו גם זיקה לרעל", הוא קפץ את ידו לאגרוף, "ואז
נסגור שני תיקים ביחד".
קמתי ללכת. ראלה צעדה לידי.
קולו של רועי ליווה אותי לדלת. "ואם אתה
מדבר עם עוד מישהו חוץ מהמעסיק שלך כדאי לך שהנושא לא יהיה נוגה כץ. ראלה, לאן את
הולכת?"
"אני אחזור", אמרה ויצאה איתי
למסדרון.
היא כרכה את זרועותיה סביבי, נשקה לי ברכות
ושאלה, "אתה בסדר?"
"עכשיו כן", עניתי. "נתראה בבית.
מה את רוצה לאכול כשאת חוזרת?"
"אם תכין עוף בלימון בתוספת אורז מאודה
אוהב אותך לפחות עד ראש השנה".
"אני לא מסתפק בפחות מנֶצַח. את יודעת מה
אני אומר תמיד: נצח פה, נצח שם, בסוף זה מצטבר לדי הרבה זמן". טבעתי שוב לכמה
שניות בשפתיה. כשהתנתקה ממני הלכתי.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה