בלוג

באישהו שלב התפכחתי.
ההכרה לה אזכה, תהיה אולי בחוג מצומצם ביותר של אנשים.
חלקם אפילו קורא אותי מהסיבות הלא נכונות.
אני יכול למחוא כפיים בלב היער עד שהפרות יחזרו מהמרעה,
אף אחד כמעט לא שומע, מקשיב.
אני לא בן של זמר, לא בקרבת דם עם פוליטיקאי, ולא עשיתי קורס של כתיבה יוצרת וזכיתי בחסות של סופר מנחה דוחף.
כן, לצערי ספרים התפרסמו מהסיבות שמניתי וגם בשל פחות מזה.
הספירלה מתלהטת ואני חוכך בדעתי.
אחר כך מגהר על כפות ידי ונושף הבל חם עליהן.
גם לצמחים שאני מגדל אין שוק.
אולי זה אני.
בחרתי מבלי משים באלמוניות.
משהו בתוכי, לא מודע, חפץ באנונימיות.
צריך לנדוד לשלב הסופי - השלמה.