רשומות
הכל התחיל באדניה. אם קוראים את זה מנוקד אז פתאום זה אדוניהו.
הוא היה בנו השלישי של דוד ויורשו החוקי. נתן הנביא האינטרסנט ובת שבע המניפולטיבית
תחמנו את דוד שמשח את שלמה בחדר צדדי בזמן הכתרתו של אדניה במקום אחר.
אדניה ברח והבטיחו לו חסינות אם ישב בשקט בשקט בבית ולא יעשה צל גדול.
אחרי כמה זמן בחברת מגבות המטבח הבטחון העצמי שלו גדל והוא "התחצף" - רצה שאבישג,
אשתו לשעבר של אביו, תחמם גם אותו.
לבת שבע זה הספיק. אדניה חוסל מיד.
וכך הגעתי לאדניה Adenia. היא באה ממשפחה מלכותית בפני עצמה - משפחת הפסיפלוריים.
בארץ קוראים לזה שעוניים. משום מה הזכיר פרח הפסיפלורה שעון למי שקבע את השם.
פרי הפסיפלורה שאנו מכירים מרגיע ומרדים. אין בו שום תאווה או תשוקה. הכינוי העברי
נגזר מהפאסיון של ישו שקורותיו "מונצחים" במבנה פרח הפסיפלורה.
והאדניה גדלה לאורך הסהר הפורה שמתחיל בסין, עובר בהודו וסומליה ונגמר בנמיביה.
יש בה צמחים מטפסים בעיקר ואלה שגדלים במקומות היבשים פיתחו קאודקס - אבר אוגר
מים מתחת לפני הקרקע, כזה שעשוי גם לבצבץ.
האדניה רעילה. מאוד רעילה. הכי רעילה. קיקיון זה פסיפלורה לעומתה.
היא לא לוקחת שבויים - האדניה. רעל אחד שבתוכה עובד כציאניד. מהר שקט ולא אלגנטי בכלל.
אם שרדתם תאלצו להתמודד עם רעל קטלני לא פחות אבל איטי ומתמיד. במוהל האדניה
יש תערובת של לקטינים שמונעים מִתָּאים לבצע סינטזה של חלבונים (זה מזכיר את הריצין
בזרע הקיקיון). מגע של המוהל בפיסת בשר הופכת את הבשר לסעודתם האחרונה של
צבועים.זה מצויין בכתבים של מתיישבים בורים בדרום אפריקה.
הצילומים מלוקטים מהרשת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה