רחוב הנוקם

אנה ואני ישבנו וסעדנו.
היה כבר קשה לה והיא חשה ברע.
ככה זה בהריון ראשון, חודש שמיני, במסעדה צרפתית ברובע הלטיני בפריז.
לידנו ישבו אמריקאים שאכלו ארוחה יקרה במיוחד.
המֶטְרֶה דֶ' עיקם את אפו בפומבי מולם כשדרשו וקיבלו קוקה קולה.
אחרי שיצאנו אחז באנה הקבס והיא גהרה אל הקיר החיצוני של המסעדה
ומתחת לשלט נחושת פלטה בעל כורחה את המנות בסדר הפוך.
השלט מעל ראשה ציין ששם נורה למוות סמיון פטליורה, מנהיג הקוזקים האוקראיניים
על ידי אחד, שלום שווארצבארד, שען במקצועו.
כשנקבר לפני חודשים מספר מפקדי, יעקב פרומר, במושב אביחיל הרחקתי מקברו
עשרים שלושים מטרים נוספים ומצאתי עצמי מול קבר "הנוקם", שווארצבארד הנ"ל.
הוא נשפט בצרפת במשפט פופוליסטי מאוד. לא רק שזוכה אחרי תיאורי ששים הפוגרומים
שערכו קוזקי פטליורה ביהודים ב 1919 אלא שגם זכה לפיצויים ממשפחת הנרצח.
(הפוגרומים נערכו לאחר שצבא פטליורה נכשל בכבוש אוקראינה מול הצבא האדום.
החיילים האוקראיניים פרקו את תסכולם על היהודים ופטליורה לא מיחה ולא עצר אותם).
והקוזקים רקדו, כמובן. מה יודעים אוקראיניים לעשות היטב ?
לטבוח ביהודים בנשק קר כדי לחסוך בתחמושת. וגם לרקוד.
אני מצטער שהעקתי עליכם.
תבינו אותי. אפשר לראות את הפרח הזה ולא לחשוב על קוזק רוקד ????