רשומות
זה מה שטוב בשמות "לטיניים" - הם לא עושים לקורא ישראלי יותר מדי אסוציאציות.
אז אם מכנים צמח מסוים viburnum, הראש לא רץ לעיני התכלת והרגליים הארוכות כל כך שבקושי הגיעו לרצפה של איזושהי "מורן" שראיתי פעם עומדת בתור לאוטובוס בתחנה המרכזית בבאר שבע. השם היה רקום בחוט שָנִי על התיק שלה. הודחתי אז מקורס טיס ולמרות פחי הנפש בהם בוססתי והתרוצים אותם הייתי אמור לנפק (חוסר חלוקת קשב, אלק) לא יכולתי שלא להבחין בה לראשונה, ועשר דקות אחר כך לאחרונה בחיי.
ונגיד שהיא הייתה נוסעת לארצות הברית. איך הייתה קוראת לעצמה ? moron ?
מי כבר מכנה את עצמו - רפה שכל ? בקיצור,חרא של שם. אבל אילו רגליים.
וכל דויד שמתנאה בדוּדוּ (כן, באנגלית אמריקאית זה הוענונו שמביט עלינו בחיוך ביישני ממצולות האסלה שניות לפני ההדחה שלו, אפילו לפני הקורס)
ומה עושה דור. בחו"ל שומעים door.
ויחד עם חסרונותיהם אולי הם אף עדיפים על השמות הללו שברור כי נבחרו על מנת לצלצל "נכון" לאוזן אוקסידנטאלית. בן ותום, למשל.
והנוראים ביותר, העונשים הכבדים ביותר שהורים חסרי מעוף משיתים על עולליהם חסרי הישע
הם שמות כגון: רהב (שמעתי, אני נשבע ! אביו קרא לו ע"ש הצוללת בה שירת ושכח שיש משמעויות נוספות) נטעלי (התחכמות גרידא), רְאִילָה (יפהפיה שלמדה בכיתה שלי) צפנת (מהצבא) ועוד ועוד.
זה מסוג המיילים שבסופו אני צריך להתנצל אם פגעתי במישהו.
אז הנה אני מבקש סליחה מעומק הלב.
הדברים שכתבתי מבטאים את טעמי הפרטי ואת הדרך האישית לגמרי בה אני שומע שפה.
ופריחת המורן המצורפת שלוחה לכם כשי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה