בחיי אדוני

הלכתי בשדה ורוד במונטנה בשעות אחרי הצהריים.
זה היה משונה. זה היה אולי אתמול.
השמש הייתה מלאה לגמרי ונתקעה בשמיים לא רחוק מפסגת ההר ליד ענן מרשמלו.
ציפור שישבה על השיח צייצה בשני קולות משהו שנשמע
כמו "חיילים יצאו לדרך".
הדלקתי חדשה.
תהיתי: איך זה שכל הפרחים האלה נפלו מהשיחים הערומים ואף
פרח לא נפל הפוך.
כולם נפלו עם אבקנים למעלה.
כמו חתולים הפרחים האלה.
אבל עם נשמה אחת ורודה.

הנסיך הזעיר

ל Adansonia יש שבעה חברים במשפחה. כולם מכונים באובב ולא רק
ה digitata.
אני, אישית, מעדיף את ה grandieri (כמו חביות ענקיות עם זרועות פעוטות בנוסח הטירנוזאורוס רקס) ואת ה za .
התמונות יראו למה אני חולם על מדגסקר - אי הרוחות.

השמנה

היום ננדוד מהקארו הקטן לגדול, מה שאומר שאנחנו שוב (אוף) בדרום אפריקה.
החלבלובים, Euphorbia, נרשמו למסחר בבורסה על ידי Linnaeus ב 1753 וכוללים למעלה מ 2000 צמחים הגדלים כמעט בכל מקום. חלקם בכלל לא אוגר מים. חלבלובים סקוטיי , למשל, לא אוגרים וויסקי.
בדר"אפ למשל יש כ 270 סוגים. 200 מתוכם אוגרים סיביריים (סוקולנטים).
(למי ששואל את עצמו מהיכן השם המופלץ הזה אז אופורבוס היה רופאו של מלך מאוריטניה במאה הראשונה לספירת הנוצרים והוא השתמש בצמחים כתרופות.)
כ 40 שנים אחרי לינאוס מצאו לראשונה את גיבורת היום Euphorbia obesa. בארה"ב מכנים אותה "קקטוס הבייסבול" למרות שהיא לא שניהם. הצורה המיוחדת גרמו לאיסוף יתר למטרות מסחריות כמעט להכחדה מוחלטת. היום יש רבוי מסודר במשתלות רבות ומספר הצמחים באוספים גבוה בהרבה מזה שבטבע. בדומה לחרוב למשל הצמחים הם זכר או נקבה (צרפתי רישומים). הזרעים ניתזים בכוח מהפרי. מי שרוצה אותם שם פיסת בד דק מסביב לצמח כדי שלא יאבדו.
הזהרה - המוהל החלבי רעיל וגורם לגרוי בלתי נעים (במקרה הטוב).
האקזמפלר המצולם הוא מהחממה שלי. בן 80 שנים לערך. 32 מתוכם אצלי. נרכש מאספנית חובבת קשישה כבר אז מחדרה שמאז הלכה לעולמה (יוכבד חפץ ז"ל) וכבר בעת הקנייה היה בא בימים. כפי שניתן לראות, החלקים התחתונים התעצו. זה טבעי, גם אני מתעצה ולא בהכרח במקומות שהייתי רוצה. הצמח הפך מכדורי למוארך ומצמח צמחים בנות. לא שגרתי בכלל.
בצעירותו הוא נראה דומה ל : http://www.desert-tropicals.com/Plants/Euphorbiaceae/Euphorbia_obesa.html
obesa, למי שהמורה שלו הייתה חולה - שמנה.

לקראת הכחדה

קראתי בעיתון היומי מאמר על מינים בסכנת הכחדה.
כמו בכל פעם הזדעזעתי ואחר כך המשכתי לאכול.
אי אפשר להזדעזע כל הזמן. וברדיו דיברה השדרנית בעלת קול הקטיפה ושוב חלפה צמרמורת בגבי.
מישהו דרך לי אולי על הקבר. הדארוויניזם מוצלח אבל לא מצליח להתמודד עם השאיפה
להתקדם, להתעשר, לנצל, להפחית חרדות ולהאמין בתאוריות קונספירטיביות על ישויות
אלוהיות שאחראיות על הכל.
הפרח צולם על ידי איש בשם דייל מקליפורניה והוא בין האחרונים מסוגו.
רוב הסיכויים שאם ראינו או נראה אותו אי פעם, אז זה במייל שלי. מי שממש רוצה להתאמץ
שיסע לחוף הים ליד מרינה קליפורניה ויפצח בסריקות ממוקדות.
איך עובדים סיווגי ההכחדה ? ככה : http://srmwww.gov.bc.ca/cdc/gis/eo_data_fields.htm
שם הצמח מנציח שניים: ארצ'יבלד מנזיס (נפטר ב 1842) ווורן יאדון יבדל לחיים ארוכים (המנהל לשעבר של http://www.pgmuseum.org/ .

תוספת חרובית למהדרין

תמיד תהיתי איך זה שקרט הוא אמצעי מדידה לאבני חן אבל גם לזהב.
מסתבר שהמטבע הרומי סולידוס היה בן 24 קרט בהתחלה.
אחר כך ירד ל 20.
למעוניינים: http://en.wikipedia.org/wiki/Solidus_(coin)

יוחנן המטביל לפי המסורות אכל דבש וחרובים.

וחרובים מול שוקולד.
מבלבלים לנו את השכל כאילו ממתקי חרובים בריאים יותר.
זה שטויות. תקראו את התוויות. לשניהם מוסיפים סוכר ושומנים שונים.
כל אחד מהם זה משהו אחר בעל יתרונות וחסרונות.
קקאו מול חרובים יוצאים אצלי בתיקו (אם תתעקשו השוקולד
מנצח בפוטו פיניש)

טילקודון פניקולטוס - מי היה מאמין

Tylecodon paniculatus

זה הוא
Butter tree
בגודל לא טבעי
בתחילת לבלוב חורפי
מין משחק טפשי
וחסר השראה
על השם
Cotyledon
פסיג

עגבניות שלא יצאו לדימוס

אכלתם עגבניה לא מהונדסת.
אהבתם את הטעם.
אתם רוצים שיח של עגבניות כאלה.
אם התשובה לשלוש הקביעות היא כן, נא להמשיך לקרוא.

1. סחטו את זרעי העגבניה לכוס. אפשר גם ספל.
2. הניחו בצד והביטו פנימה כל יום.
3. כשהספור מתחיל לתסוס קלות (שכבה קטנה של ג'יפה למעלה) הוסיפו מי ברז.
4. בחשו ובלבלו את תוכן הכוס.
5. תנו לנוזל לנוח ואחר כך שפכו את מה שצף.
6. חזרו על הפעולות (הוספת מים, בחישה, שפיכה) עד שהמים צלולים
ניתן לבצע זאת על פני מספר ימים.
7. כעת יש לכם זרעים בתחתית כוס מים.
8. נא לצקת התוכן לצלחת ולתת לנוזלים להתיבש.
9. מוללו הזרעים היבשים והפרידו ביניהם.
10. הצלחתם.

לזרוע במרץ (החודש, לא תואר הפועל).

סחלב או מלבי

ולאד המשפד חי ברומניה.
אביו נרצח בביצות. לאחיו עקרו את העיניים זמן לא ארוך לפני שקברו אותו בעודו בחיים.
זה לא פלא שהוא פיתח נקמנות ואכזריות כלפי כל מי שנשם ברדיוס של חצי המיספרה
ממנו בזמן שלוש תקופות שלטונו.
כמעט מאה אלף גברים, נשים וטף קיפדו את חייהם בצורות מגוונות ואכזריות, באופנים
שהשהו במכוון את החזרת הציוד.
ולאד שכונה "דראקו" וגם "דראקול" (דרקון/נחש קטן) היה ההשראה לספרו של בראם סטוקר -
דראקולה. מכאן הדרך להצמדת השם לערפדים הייתה משולטת בבהירות.
כהנצחה לפועל הערפדים נקראים 120 סוגי סחלבים - דראקולה.
הנוכחי חי ביבשת אחרת - אמריקה ובמדינה - אקואדור. הוא איננו טפיל, אוהב לחות ומזג אויר
שהטמפרטורות בו אינן גבוהות מ 27 מעלות.
למי שמעונין נורא אז סימיה זה "דמוית קוף".

לבנון השניה

מניות קונים ברעום התותחים ומוכרים בחצרץ החצוצרות.
הדי הקטיושות האחרונות עדיין מהדהדים באוזני אבל אני הספקתי
מאז לקנות ולמכור עוד מספר פעמים.
מול כשלוש מאות אלף פגזים ופצצות שלנו נורו עלינו 4000 טילים וקטיושות.
נהריה, קרית שמונה, ומעלות "ההרוסות לגמרי" שוקמו מאז. (חמישה או שישה בתים סה"כ).
בתוך רצועת עזה מתו מאתיים תשעים וששה חללים מירי כוחותינו מול הרוג אחד שלנו.
כל ההמולה והפיצוצים הזכירו לי את העץ שפורח ממש כרגע פסאודובומבקס אליפטיקום.
האמת, בכל פעם שהאדמה רעדה מתחת לרגליי מלמלתי את שמו כמין אמונה טפלה
שתגן עלי. צרפתי צילום גזע וקוצי גזע מהפסאודו ותפרחת מבומבקס (בלי פסאודו).
הצילום הרביעי (העשבוני) הוא מהחממה שלי. זוהי הוורט'יה יוצאת דופן המתחזה לעשב.
שנים לא זוהתה עד שפרחה ואז הוסרה כלימתה והומרה בהדר שושני.
כשהתחלתי לגדל אותה הייתה כציצית שער קטנה - חגיגה לקְטֶנוֹפִילִים - אוהבי מסרקים.
שמה - הוורט'יה בלאקברניה בלאקברניה.

דפוק את הקרפד - פטנט לא של אודטה

טוב. נניח שיש לכם זרעים שאתם רוצים להנביט.
נו... נניח שהייתם באיזה מקום נורא יפה והעץ שהֵצֵל על רעייתכם פרח פתאום
והֶעֱצִים את יופיה המדהים והטבעי. היפני הקטן שמטפח את הגן בשלוש
מאות וארבעים השנים האחרונות מעודו לא חזה בפלא כזה. עיניו ששזפו
הכל, אבל ההההכל רואות עד כמה הרגע הזה הוא לנצח, כמו טופו מטוגן בזנגביל. הוא מתקרב
אליכם, קד קידה עמוקה ומעניק לכם את זרעיו הקדושים של העץ בחבילת שי של הועד למען החייל.
נאמר שזה אקליפטוס בעל קליפה מדהימה.
או אולי בוקיצה, אלגום או תרזה.
עכשיו אני יכול להסביר בפרוטרוט איך לכל זרע יש את השיטה שלו לנבוט.
יש כאלה שרוצים עשן ויש אחרים שצריך לשייף או להטביל לכמה שעות במים
או להקפיא ולהפשיר פעמיים. הכל נכון.
אז הנה שיטה כללית שעובדת ברוב המקרים:
1. מלאו כחצי שקית ניילון של סופר בקומפוסט או בתערובת שתילה מוכנה .
2. מזגו לאט מים פנימה וערבבו עד שהמצע לח. (כשמחזיקים באגרוף ולוחצים יוצאות כמה טיפות)
3. לסגור השקית ולשים במיקרו ל 7 דקות על מקסימום.
4. עכשיו כל מה שחי שם בעבר - מת כבר ביסורים. תנו לזה להגיע לטמפרטורת החדר.
5. שימו את הזרעים של היפני הגמד ההוא על הקומפוסט הלח וסגרו את
השקית עם קליפס כזה של שקיות.
6. הניחו את השקית עם האוצר במקום עם אור (אבל ללא קרינה ישירה) וחכו.
7. כל יום יומיים הביטו אם קרה משהו. (פעם חיכיתי 11 חודשים לאיזה דקל).

זה עובד ללא קשר עם מנת המשכל שלכם.
זה עובד אפילו אם אתם תומכים בברק או ר"ל ביבי.
אוֹהֶב אתכם עד טיפת דמי הראשונה - אמיר.

יבש כמו

זה מיועד לכאלה שקשה להם לדחות סיפוקים
חמישה ימים אחרי זריעה (1 ס"מ עומק באדמה מעט חומצית ששומרת לחות)
הזרעים כבר נובטים.
שבועיים שלושה אחר כך אפשר לעקור צנונים ולאכול.
בהולנד מורחים פרוסת לחם בשכבה נדיבה של חמאה
ועל זה מניחים שכבות צנון פרוס דק. בוזקים מלח ואוכלים כארוחת בוקר.
אם החריפות לא נעימה לחיככם קלפו את האדום.
ישנם צהובים, שחורים ירוקים וישנו הדאיקון היפני (גדול יותר
וצומח די לאט). הצנון הוא הירק הנכר ביותר ביפן.
הוא כולו צניעות, ענווה והסתפקות במועט.
במינוס שבע מאות לספירה כבר אכלו צנונים בסין
יש עדויות על צריכת הירק במצרים מאתיים שלוש מאות שנה אחר כך.
והכי חשוב: אשלגן כמעט כמו בבננה. ויטמין סי כמו בתפוז. את העלים
כדאי ואף רצוי להוסיף לסלט. מה רע, הגזים ? (טוב לעליות).

אכילאה

זרעתי איזו שטות. העלים היו יפים והפרחים מורכבים.
הסתבר בדיעבד שזרקתי את השם מדעי אך זו אכילאה.
לקנטאור כירון היה תלמיד, הבן של הנראידה תטיס.
על שם הנראידות יש צמח יפה בשם נרינה.
על שם התלמיד (אכילס) נקראת האכילאה.
נכון, זה שהרג את הקטור. למי שלא זוכר - אכילס הוא בראד פיט.
בגסיסתו חזה הקטור את קיצו של אכילס ואכן ארבעים דקות
משמימות אחר כך (הסרט גרוע) ועשרים דקות אחרי שנרדמתי
יורה פאריס בהנחיית אפולו את החץ לעקבו של אכילס.

כירון לימד את אכילס שעלי האכילאה עוצרים דם ומרפאים פצעים.
הטענה היא שיש שם חומר דמוי פיברינוגן.
כך נהגו חייליו של אכילס לפי האיליאדה.
כך ננהג גם אנו כשתיגמר לנו האלו ורה.

האם מחירי האוריה יעלו?

לפני שנים רבות מכרתי מיתדים. היה לי מחסן קטן, מדפי מתכת סביבו ועליהם כל טוב מֵיתָדֵי העולם. עשויים מגומי, ניילון, זכוכית (עבור חיזוק עיניי חתול בכבישים) ובעיקר מתכת. אה, שכחתי לומר שמיתד זה דִיבֶּל.
ביום שהעתקתי את מקום עבודתי אמרתי לאחד העובדים שמעולם לא הצטיין בבינה יתרה להעביר את התכולה ואחר כך לפרק את המדפים. מנשה ההוא, החליט להפוך את סדר הפעולות ללא התייעצות עמי. למחרת בבוקר כשנכנסתי נראה המחסן כאילו לא עבדו בו כלל. מוקסם מהאפשרות שמנשה ישן כל יום אתמול ללא ידיעתי בין המדפים, שלחתי את ידי ונגעתי בקונסטרוקצית המתכת. בהילוך איטי היא החלה להתמוטט סביבי ועלי. כאלפיים קילוגרם של מתכת התעוותו, התפתלו ונפלו בזמן שאני זינקתי כנשוך אפעה לכיוון היציאה.
בפי רבץ שעות אחר כך טעמו של הפחד המזוקק. מתכת רקובה וחומצה פעילה. מי שפחד פעם מאוד כשראה את קיצו מתקרב אליו בטרם עת, יודע בדיוק על מה אני מדבר.
זה לא שאני מפחד למות, אני פשוט לא רוצה להיות שם כשזה קורה. (וודי אלן).
לטעם הזה יש גם ריח ובו נזכרתי כשחלפתי קרוב מדי ליד שיח אוריה. ה Eurya
היא צמח הגדל במזרח אסיה והאוקיאנוס השקט. על אחד הצילומים רשום סנדוויץ' - זה השם הקודם של הוואי.
פעם חשבו שהאוריה משתייכת למשפחת התה. הקמליה למשל משתייכת לשם. היום כבר ברור שלא.
היא כנראה מה PENTAPHYLACACEAE ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא (האמת ? כי אין לי מאומה לספר לכם על הפנט, פנטהפ, או איך שקוראים לזה).
ותכונה מעניינת של האוריה: היא סופחת לעצמה את האלומיניום מהקרקע.
מחירי האלומיניום האמירו תוך חצי שנה בכחמישים אחוזים מה שהופך את גידול האוריה למשתלם במיוחד. http://www.lme.co.uk/dataprices_daily_metal.asp

נטו נטו

לצמח הזה אין שורשים, אין גבעול ואין עלים.
אבל יש לו פרח. ועוד איזה. זה שיאן רוחב הפרח (בערך מטר).
מי שזוכר את התפרחת הכי גדולה, זו הייתה אמורפופאלוס (אבר מין חסר צורה מוגדרת).
בכל מקרה, זה טפיל של צמח אחר ממשפחת Terastigma.
רואים אותו רק כשיש ניצן או פרח. מכדור קטן לגודל כרוב ואז נפתחים חמשת העלים.
מעטים בלבד זוכים לראות את הפלא בתאילנד. התפתחןת הפרח לוקחת כשנה ואז הוא
מפיץ ניחוח משכר של בשר רקוב שמושך הרבה זבובים (המאביקים).
בצילומים (שנמשכו מהרשת) מופיעות שתי רפלסיות שונות.
לא מומלץ לענוד בדש הבגד.

זר לגאורגיה

כשהסובייטים, תוך דממה צבועה של כל אירופה והעולם, השתלטו על שני חבלי ארץ
שלה. הם גרשו עשרות אלפי גאורגים מאבחזיה ואוסטיה אל מעבר לגבול הגאורגי.
הם הכריזו על שני המחוזות "רפובליקות עממיות" בצורה דומה לאיך שתורכיה תמכה
ב"צפון קפריסין".
היחידה שמכירה באבחזיה ואוסטיה בכל העולם חוץ מרוסיה היא ניקרגואה !

הזר - צמח שגדל בטבע וצורתו הטבעית היא כזר.
הכנסיה - צילום אחד מהאינטרנט
והאחר (של אותה כנסיה) שלי מלפני שנה וחצי.
מראה את ההבדל בעשרות השנים האחרונות של אותו מקום.

חומעה ורודה

המשפחה היא ארכובתיים כמדומני. יש הרבה חומעות. הנפוצה בעולם היא Rumex crispus
זוהי דוגמה לשרידות.
על החומעה הנפוצה בעולם :
http://www.hear.org/pier/species/rumex_crispus.htm

עוד : Rumex crispus

צילומים : http://www.missouriplants.com/Greenalt/Rumex_crispus_page.html

החומעה מסוגלת להנפיק בין 100 ל 60000 זרעים פר צמח בודד בשנה.
יתר על כן , אם זה לא מספיק אז הזרעים מחזיקים שנים באדמה ושומרים על חיות גבוהה בהמתינם לתנאי נביטה. אחוז הנביטה שלהם גבוה ואם גם זה לא די אז אחרי שנבטו הסכוי להגיע לבגרות מאוד גבוה.
ברפואה טבעית משתמשים בו כמשנה מטבוליזם וכמאיץ פעילות מרה. (לא נסיתי).