ד.א. 47

הגענו לקייפטאון
והתארחנו בשכונה יפהפיה בדרום העיר אצל
חברים של חברים שמבלי להכיר איש מאיתנו פתחו לנו
דלת ולב. מדהים מה שאנשים מוכנים לעשות למען זרים
ללא התחשבנויות וכוונה לקבל תמורה.

מכיוון שהיה גשום ולא יכולנו לעלות על הר השולחן
החלטנו לנסוע לוורצ'סטר (שהכל מכנים ווסטר - כמו הרוטב).
זכרתי גן בוטני מוזנח שמחסור ההנהלה הלבנה הותירה בו
ואקום שחור.
זכרתי שקניתי שניים שלושה צמחים והאיש במשרד
לא הצליח לעשות פעולת חיבור פשוטה במשך זמן רב
ולבסוף נאלצתי אני לעשות את החשבון האלמנטרי.

הנסיעה אורכת כשעה מקייפטאון לוורצ'סטר
בדרך העננים היו נמוכים והנוף מרהיב
בפרקים הבאים על הגן.

ד.א. 46

הדרך החוצה מסדרברג סימלה את סופם של הקשיים
"ההרפתקניים" של המסע.
ציוד הבישול נארז, שאריות המזון היבש
חולקו לנזקקים בכלל או בעיני עצמם.
היעד הבא קייפטאון
ומה שיש לה להציע.
צילום אחד לפרידה מסדרברג.
הדרך לקייפטאון הייתה בלתי מענינת
ומשובצת בהרבה הפסקות בעיירות קטנטנות
שהיו אחראיות על הרעלת קפה פילטר מתקדמת.
מהדרך החורפית והמעוננת
יש לי עוד שריד מצולם - שדה חרדל.

ד.א. 45

חום יולי אוגוסט

בשלהי אוגוסט התפרקדנו ליד האח
כל אחד והספר שלו.
הוספתי קיסם למדורה ומבטי נדד מ"לבד בברלין" לחלון
מבעדו נשקף נוף אפור ומטפטף.
כשהנהגת שלי הלכה לעבוד עם בעלי דירת הנופש
(יעוץ בתחום המקצוע שלה על פי תחינתם המפורשת)
צילמתי את החמסין בעדשה פנורמית.
השארתי את הספר הגמור בספרית האורחים שלהם.
מי יודע מה יחשבו האורחים הבאים כשיראו
אותיות רבועות בשפה שמית על הכוננית.
מה הסיכוי שיהיו ישראלים, או קוראי עברית?

ד.א. 44

סדרברג 2

באבחת יום נסיעה באנו מחול לבוץ
מבתה לגריגה וליער
מגבעות חשופות וחצציות למטעי הדרים אורגניים
משמש קופחת לרמיזות של אור מבעד לטלאי עננים
ולגשם
גשם גשם
גשם
שהמזור היחיד לו היה
אש

ד.א. 43

סדרברג

הגענו לסדרברג.
זו מין שוויצריה של דרום אפריקה.
לא יפה כמו בדראקנסברג אבל מרשים ואיכותי.
כרגיל, עברנו בעיר, יצאנו לכביש משני וממנו התפצלנו
לדרך חתחתים מַעֲפירה.
הגענו למשפחה שבבעלותה חבל ארץ היכול לפתור
את הבעיה הפלסטינאית ולהשאיר מספיק מקום
לגושי התנחלות נרחבים ולכל שארי הבשר של יושבי אוהלי
שדרות רוטשילד.
מטעי הדרים ומנגו קידמו את פנינו.
קיבלנו דירת נופש נפלאה מאובזרת במטבח מצוין, חדר אוכל,
סלון עם אח (ואופציה לעצי הסקה) חדר שינה רב מיטות
וחדר שרותים ורחצה המוסתר מאחרי ארון קיר.
הכל מבהיק בנקיונו.
יצאנו לטייל.
אחרי כמה דקות צילמתי.
רק אחר כך הבנתי שמה שצילמתי אלו עצים.
סוף סוף ראינו עצים אחרי שבועיים של חולות סלעים ומדבר
בהם כלום לא גדל ועשה לנו צל על הראש.

ד.א. 42

נגמרה הבדידות



תמה הדרך האינסופית לאורך החוף.
חיפושית ענקית חצתה את הדרך החולית
היא ניסתה לנשוך אותי כשעטתי עליה
ונאבקה כעשרים דקות בתוך המרעלה
לפני שהחזירה ציוד.

מכרה מלח נגלה לעינינו והציויליזציה הרימה ראש ביישני.
ג'יפ ובתוכו זוג בא בימים צץ משום מקום ונופף לנו לעצור.
הם רצו לדעת אם הדרך לאורך החוף נגישה לג'יפים
כי הפעם האחרונה בה נסעו שם הייתה לפני כארבעים שנה.

עוד כמה דקות חלפו ונתקלנו בשתי גבעות שפוכת של מכרות
מאוד אהבתי את הצבעים השונים של השפוכות
אז הנצחתי.

ד.א. 41

הדרך מגרינריברסמונד דרומה

הייתה בת 95 ק"מ על החוף.
לא זכור לי שראינו אנשים במהלך כל הנסיעה.
הדרך החולית מתחילה במגדלור של דה בירס ומתפצלת
לשתי דרכים. האחת, מעט אתגרית ממוקמת מטרים ספורים מהחוף.
אחותה נושקת ומצטלבת עימה חמישים עד מאתיים וחמישים
מטרים מזרחה יותר.
בשתיהן יש לשלב לארבע על ארבע לפעמים.

זה היה היום הרביעי של הנסיעה במהלכו
לא ראינו נפש חיה.
95 ק"מ נשמעים כמו מרחק לא רב.
בנסיעה על חול ועצירות הכרחיות לבחון את הפלורה
אורך המרחק הזה כשש שעות נסיעה.

וכבר אמרה סוכנת הנסיעות: באפריקה, לעולם לא שואלים
מה המרחק בין שני מקומות אלא כמה זמן לוקחת הנסיעה.

ד.א. 40

באזור גרינריברסמונד מתרחש כל יום ארוע טבע המושך
אלפי אפאחדים ומליוני כלומים נדהמים.
צלמים מארבע כנפות באים להנציח
והתרומה הפעוטה שלי לא ממש נחשבת.

השמש משנה שם את צורתה מדי ערב,
כאשר מרכבתו של אפולו גולשת לכיוון האופק
מעל האוקיאנוס האטלנטי.
מעניין שבבוקר עם עלות השחר השמש המבקיעה
דווקא כמשה ומצטמקת
ואילו לפני העלמה היא נותנת הדרן שכזה.

בכל אופן באותו היום השמש הייתה מלאה.
שום מתום לא כיסה את פניה, היקוד האופייני שלה
אך הועם זוהרו מעט על ידי אד סמיך.

ד.א. 39

סוף סוף בגינריברסמונד

אחרי תלאות ומצוקות של פרחים נפלאים בנוף מרהיב
הגענו לשפף הנהר גרינריבר.

שני נוצרים חמודים ויד ימינם (כושית ג'ינג'ית בשם יוהאנה) קידמו
את פנינו ונתנו לנו בקתה מרווחת ומבהיקה בנקיונה.
מוכי אכזבות שאלנו ביאוש אם יש אפשרות לארוחת בוקר
ולתמהוננו נענינו בחיוב.

יצאנו לשוטט באזור.
צילום אחד הוא של הבקתה.
האחר צולם על שפת הים
דקות לפני שחזרנו והכנו את ארוחת הערב השגורה: אורז ועדשים
על מצע של שעועית, אפונה, בצל מאודה ותבלינים.

ד.א. 38

או קיי, אז טעיתי בניווט.
כשיצאנו משטח הפארק הלאומי נמאקווה (שעה וחצי בלי לראות רכב אחד מלבדנו)
התחילו מרבדי הפריחות.
ששים וחמישה קילומטרים רצופים של מרבדי פריחות.
ואני הרהרתי בגבעת הרקפות
ובמרבד הכלניות בשמורת פורה, בעכובית הגלגל ובציפורנית מפושקת.

אחרי שעה אי אפשר עוד לקרוא: וואוו, תראי את זה.
הלב עדין לא גס ביופי,
הנשימה עדיין נעתקת כל רגע
אבל בשקט

ואז מתחילים לאט לנסוע שוב לכיוון החוף השמם
לשפך הנהר גְרוּנְרִיבֶרְסְמוּנְד.

ד.א. 37

בדרך מנופ לגרונריברסמונד

אז הסבירו לנו.
והסבירו שוב.
ותיארו בפרוטרוט את הפלא הבוטני שאף לא אחד יודע להגדיר.
תפנו שמאלה ואחרי השלט על שביל העפר שוב שמאלה
ואחרי כמה קילו לא רחוק מהשבשבת ימינה בקיעור תחתון
ואז תחצו נחל יבש ותתחילו לעלות. העליה די קשה אז תשלבו לארבע על ארבע
וכמה קילו אחר כך מעבר לגדר תראו כתמים לבנים
שנראים כמו כרוביות. זהו זה.
ומשם הדרך לגרונריברסמונד די פשוטה אבל אל תעשו מה שהג'י פי אס
יאמר לכם.

וככה טעינו בדרך.
מאוד.

ומצאנו את השמורה הקטנטנה של נמאקוואלנד
ושלל הצמחים המרהיבים שלה.

ד.א. 36

Boophane haemantoides

יש לי קואורדינטות מדויקות למקום בו ראיתי פתאום את הבצל המדליק הזה.
כמו ברוב סיפורי דרום אפריקה, ירדתי מהג'יפ להשתין.
כמו תמיד הצורך הבהול להתפנות נדחה למראה עשרות הבצלים.
עלים כחולים ירוקים, מניפה מפוארת וגדולה, בצלים המבצבצים
החוצה מהאדמה - מעתיק נשימה אמיתי.
ממשפחת האמריליסים (לא מה שמוכרים לנו בחנויות כאמריליס, זה Hippeastrum בכלל)
אלא הורודים - הbelladonna או כפי
שמכנים אותו בעולם - הגברת העירומה.
הבואופאנה ארסי למדי. לא מומלץ לאכול את הבצל, העלים או הפרחים.
הוא נשיר. רוב הקיץ רואים רק את הבצל.
עם בוא הסתיו מתחילים העלים המסולסלים לצאת
ואז הוא מאוד מאוד יפה.
מי שעושה לעצמו ברית מילה כמו מספר שבטים המשתייכים לחוֹי
כורך עלה בואופאנה סביב העורלה הדואבת.
הצמח מוזכר גם כתקווה לריפוי סוג סרטן או שניים
באמצעות הרעל - בואופאנין.

ד.א. 35

אחרונה מנוּפּ

לפני שניפרד מנופ אני מזמין אתכם
לראות את הספסל המדליק הצופה אל משברי האוקיאנוס.
דמיינו את עצמכם מתרווחים מול הנחשולים
והערפל העולה מדי ערב ואופף את הכל.
כמה מטרים מכם צומחים קונופיטומים בחריצים קטנים בסלע
ופלרגוניום שהרוחות קיפדו פורף בשלהבות פרחים אדומים.
(ראו את ד.א. 34)
מדליק עוד יותר לדעת שהספסל עליו אתם יושבים
מכורבלים בשמיכת צמר הוא חוליה משלד לוויתן
שדחפו לתוכה מריש עץ.

ד.א. 34

לאחר ש"השלמנו" עם המארחים הנעדרים, הסתבר לנו כי
המארח עוסק בשימור ושחזור רצועת החוף הענקית
אשר נהרסה בשיטתיות על ידי חברת דה בירס בזמן שכרתה
באזור יהלומים אלוביאליים.

המארח, אשתו ושני הכלבים המקסימים שלהם (מגזע דאשהאונד)
לקחו אותנו לסיבוב ליילי בחולות נופ

לכל איש שדיברנו עימו ברצועה הענקית הזו יש סיפור
על יהלום שמצא באקראי. אל תפתחו אשליות, חלק מהסיפורים אמיתיים
ורוב השאר אמנם קרו אבל לא למספר.
יהלומים בטבי נראים לרוב כמו פיסת זכוכית מפויחת.
מכיוון של"דה בירס" יש זכיונות הם מקבלים את הנתח שלהם.
אחר כך נגבים מסים גם על ידי השלטונות.
יהלום מכובד בן קרט אחד יהיה בקוטר של כ6.5 מ"מ
אם הוא עגול. ערך מקורב של יהלום כזה (אם הוא מעולה ואחרי חיתוך) הוא כ חמישים וששה
אלף דולר. למוצא הישר ישארו כתריסר אלפים, במקרה הטוב
מה שגורם למרמור מסוים ולאו דווקא מוצדק ומוליד סיפורי הברחות
מדהימים שנגמרים בבכי טוב או רע (תלוי מי מספר)

ובטבע מצאנו יחד עימם:
1. Fenestraria rhopalophylla
קבורה בחול. גם אם הייתי דורך עליה לא בטוח שהייתי מוצא אותה.

2. Pelargonium fulgidum
גדל בחריץ בסלע מאה מטר מהים ופורח באדום
באמצע הלילה.
3. Conophytum minutum (?)
בחריץ אחר חצי מטר מהחריץ הקודם.
.היינו 30 מטר משם כמה שעות קודם ולא הצלחתי לראות כלום

ד.א. 33

Koingnaas

את העיר הזו שאם לא הייתי רושם את שמה לא היה
לי שום סיכוי לזכור אותו, לא הייתי מבקר
אילולא התגלעו חילוקי דעות קלים בינינו לבין
הבעלים בנוּפּ.
הדיסוננס נוצר בשל תאום ציפיות. אני סברתי שאם אני
מוזמן ללון במקום מסוים אז מישהו יקבל את פני
ולא יניח לי להסתובב על חוף סחוף רוחות ושומם
במשך שעות.
הבעלים סברה אחרת.
אחרי שהיא הסכימה לראות את המצב גם דרך המשקפיים שלנו
היא פינתה לנו מקום באחד מהבתים שהיא מחזיקה
בעיר שאת שמה כתבתי מעלה.
לעיר הגענו אחרי שעברנו שומרים חמושים וגדרות תיל לא מעטות.
קיבלנו אישור חתום על ידי חברת דה בירס שמאשר לנו ללון שם.
העיר הייתה שוקקת והומה. פעם לפני שנים.
מיותר מאלף תושבים נותר כיום קומץ.
שלושים וחמישה ליתר דיוק.
הדבר נובע מכך שמכרה היהלומים נסגר.
העיר מטופחת ונקיה למדי אבל ריקה לגמרי.
עם המארחים השלמנו כמובן ובלילה נלקחנו על ידם
לסיור בוטני לילי!!
ועל כך בפרק הבא

ד.א. 32

Township

זו מלה שבכל מקום בעולם יש לה משמעות אחרת.
מוניציפאלית, יחידת שטח, ועוד כל מיני אפשרויות.
ברם, כל האפשרויות קשורות לשטח עירוני.

בדרום אפריקה (ובכלל ביבשת) המשמעות היא
שונה ואחרת וגורמת לך לחשוב על מלים.
המלה משמשת לתיאור השונות הצפופות והלפעמים
אלימות בהם חיים שחורים בפאתי עיר.
אלה פחונים, קרטוניות ובלוקים המחוברים לעתים
למערכות כמו מים, חשמל, תחבורה וכו'
כתיירים נמנענו מלחדור פנימה.
גם הנסיעה בשוליהן של הטאונשיפס מעוררת אי
נעימות, פחד וחמלה.
רחובות המקומות הללו די נקיים והבתים העלובים
(כשמצליחים להביט פנימה מרחוק) נקיים בצורה מעוררת
השתאות.
בוקר בוקר עוזב חלק מתושבי הטאונשיפס לעבודות קבועות
וחלק אחר הולך לנקודות כינוס
"ושווקי עבדים"