רשומות
או קיי, אז טעיתי בניווט.
כשיצאנו משטח הפארק הלאומי נמאקווה (שעה וחצי בלי לראות רכב אחד מלבדנו)
התחילו מרבדי הפריחות.
ששים וחמישה קילומטרים רצופים של מרבדי פריחות.
ואני הרהרתי בגבעת הרקפות
ובמרבד הכלניות בשמורת פורה, בעכובית הגלגל ובציפורנית מפושקת.
אחרי שעה אי אפשר עוד לקרוא: וואוו, תראי את זה.
הלב עדין לא גס ביופי,
הנשימה עדיין נעתקת כל רגע
אבל בשקט
ואז מתחילים לאט לנסוע שוב לכיוון החוף השמם
לשפך הנהר גְרוּנְרִיבֶרְסְמוּנְד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה