צהרון לובסרי

Moraea loubseri

יש דודנים שבארץ קוראים להם צהרונים
למרות שהפריחה שלהם היא אחרי הצהריים בכלל.

זה שבצילומים נזרע על ידי לפני שלוש שנים בארגז מעץ אורן
בקרקע שרובה קווארץ וטוף ומיעוטה חומרים אורגניים.
הצמח התגלה על ידי יוהאן לובסר ב 1973 בסקר קרקע
שנערך בדרום מערב אזור הכף בדרום אפריקה.
המקום יועד למחצבה אבל הפך בגלל הצמחים שבצילומים לשמורה קטנה.
מי שמכר לי את הזרעים אומר שיש לו בגינה
יותר צמחים כאלה מאשר יש בטבע
ואני מאמין לו.
בגידול ורבוי המין יש חשיבות גדולה לאספנים כמותו וכמותי
ששומרים על הגחלת מבוערה
ולא נותנים לצמח יפה לגווע ולהעלם

Bolax gummifera - עוד לא ישנתי די

הבולאקס הזה מיועד למישהי שלא ישנה די.
הסיבה היא שהצמח יוצר כריות.
יחד עם זאת ישנה בעיה קלה כי התחושה של הצמח היא פלסטיקית מאוד.
הוא גדל בארץ האש בדרום אמריקה ושייך לאותה משפחה של הגזר . הפרחים יוצרים סוכך דמוי מטריה.
אפשר לצרף לשם בקלות (אם הגזר לא מספיק לכם) פטרוזיליה, אניס, סלרי, שמיר קימל ועוד כ 400 נוספים.
מתחת לכריות במקומות הקרים מאוד בו הוא גדל (גם איי פוקלנד) נוצר מיקרו אקלים
המאפשר סביבת גדול לדברים אחרים. קוראים לזה nurse effect ואפשר לקרוא על כך כאן :
http://www.opuluspress.se/index.php?page=shop/article_abstract&product_id=8&Itemid=56&option=com_phpshop&article=17489&nr=-1

הצילום מהאתר של הגנים הבוטניים
של בריטיש קולומביה

חטאים ועוולות

זה מתחיל בכאב ראש
סוג של כאב שגורם לך להצטער שקמת
שגורם להזכרות בכל החטאים והעוולות שעשית ולתהייה איזה מהם
היה כזה לא מוסרי שבעטיו אתה נענש ככה
שמציף אותך בתהייה
מה שתיתי לעזאזל ומי הרעיל את בור הג'יפה
ממנו נוקזה הוודקה הזו

ואז הכל מתערבב ומרגישים בדידות ואופל
החתול שלך שואג מהמצולות והצבעים נמרחים
מאחורי העיניים מתפשט כאב חם כמו מסמר מלובן
וברור לגמרי ששעור יוגה שנמשך כל כך הרבה שעות
יש בו משהו לא אנושי

והמחט הזו
תוציאו אותה מהראש שלי
או שאולי זו מצלמה המקרינה את קליפת המוח שלי
שנראית כמו אבן חול
ומתפוררת כמוה

נספח להודיה גורדוני Hoodia gordonii

כתבתי בעבר על ההודיה Hoodia והשימושים לתרופות הרזיה (יצאו לשוק תוך שנתיים שלוש, אלה שמציעים לכם הם זבל ולא הודיה)
. רצ"ב שתי תמונות מהחממה שלי. באחת רואים פרח שטרם נפתח - הכוכב.
באחרת רואים פרחים חדשים, ותיקים וגוססים.
הריח מסריח. כמו בשר שמתחיל להרקיב. מושך הרבה זבובים אל הפרחים. זה הרעיון.

סמים לדלפונים (ועוד חוקיים!)

לחבלבל (לפופית) יש פרחים דמויי משפך.
הוא פורח בבוקר. בצהריים הצבעים מתחילים לדהות.
מה שמצורף צולם אצלי בגינה ב0615.
הזרעים מכילים חומר הנקרא LSA הדומה מאוד בתכונותיו ל LSD.
הריכוז של החומר הפעיל הוא עשירית מזה של
lucy in the sky.
כפי ששמתם לב מדובר בבעיה מתמטית מעניינת שנפתרת בדרך כלל
על ידי צריכה של פי עשר זרעי חבלבל ממה שהתכוונתם.
ידוע לכל שכל אחד אוהב לאכול זרעי חבלבל.
ממש חבלבל על הזמן (לא יכולתי להתאפק).

שערך צימח ואת ערום ועריה

אני מקבל שהבריות מתלהבים מצבעוניוּת וממגוון, אבל לא בכל מחיר.
הקקטוס גימנוקליציום לפעמים נולד ללא יכולת לייצר כלורופיל (ולא רק הוא).
במצבים כאלה במקום קקטוס ירקרק כזה או אחר אנו מקבלים צמח שהכלורופיל
לא מסתיר את מערומיו : אדום, צהוב, סגול.
ואם כבר אני מדבר על עירום. ה"גימנו" משם הצמח הוא פשוט עירום.
גם המלה גימנסיה נולדה משיעורי ההתעמלות נטולי הבגדים
של התלמידים. לא, לא היו תלמידות ותבררו אצל היוונים למה.
קקטוס צהוב שאינו מסוגל לספק לעצמו מזון נידון בטבע לכלייה.
לא זה המצב כאשר סוחר תאב ממון מרכיב את הזוועה הצבעונית
על כנה בריאה ו"מכניס חיים" בשכיב מרע לפני שהוא מחזיר ציוד.
וכמובן יש רבים החושקים ביצור הכלאיים כמו שיש גברים שחושבים
שציפרניים ארוכות ו"בנויות" הן יפות ומעוררות תשוקה. הם לא שמים לב
שעם הטופרים הללו כל מלאכה הופכת למסובכת, להוציא אולי גרוד הברך.

הצילום נלקח מאתר על גימנוקליציומים ברשת.
הספסימן הוא מבוליביה. אני מזכיר למי ששכח שרובם הכמעט מוחלט
של הקקטוסים הוא מיבשת אמריקה.הצ'יקיטנום שבשמו נובע ממקום המצאו כפי
שהוספתי בסיפא של הוינייט.
Category Bolivia
Name Gymnocalycium chiquitanum VoS 36
Notes Dept. Santa Cruz, to the west of San Jose de Chiquitos, 279 m

מיטה מתפרקת

הייתה מכירה בבית סמוך לפני עשרים שנה
קניתי שידת מראה שעמדה בכניסה (ואיננה), כיסא תינוק מעץ (שנמסר בינתיים)
ומיטה+מזרון. המוכרים אמרו: מיטת פליז מתפרקת.

באשר לפליז, הבנתי כבר אז.
פליז זו סגסוגת של נחושת ואבץ.
מסוג מסוים של פליז עשויים תרמילי הכדורים
שאספתי במטווחים. ואלה שלא אספתי במלחמה ההיא.
פליז גם קוראים היום משום מה לפליס.
זה צמר מלאכותי המיוצר מפלסטיק ממוחזר.
הספר "גיזת הזהב" על מסעו של יאסון והארגונאוטים
(הסופר הוא רוברט גרייבס כמובן) נקרא בשפה בה נכתב
The golden fleece.
גרייבס סבל מהלם קרב עמוק אחרי מלחמת העולם הראשונה,
אז כינו את המצב - נוירסטניה, הוא כתב ספר על המלחמה
(קראתי ושכחתי את השם)

ועכשיו בקשר למיטה
מה כל כך חשוב במתפרקת?
ולמה פליז?
רק לאחרונה המעלית הגיעה לקומה העליונה אצלי.
היא עשויה מפליז כדי שתתפרק בקלות.
היא אמורה להתפרק בקלות כי פעם (בתקופה שייצרו את המיטה
שהיום מונחת בחדר מחשב ואורחים ישנים עליה לפעמים)
היה חשוב לפרק מיטות כדי להרתיח ולחטא את כל חלקי המיטה
נגד פשפשים.
לא לזלזל - פשפשים יש היום בכל המדינות בארצות הברית
כמעט בלתי אפשרי למגר את התופעה
כי המניאקים הקטנים, אחרי שנכנסו, ידאגו שלעולם לא תשני לבד,
קוראת יקרה.

טלפון (2)

ווטסון היה העובד הראשי של אלכסנדר גראהם בל
הם היו חברים חמישים שנה בעקבות העבודה המשותפת שלהם.
הוא זה שאליו נאמרו המלים הראשונות בטלפון
(למרות שדי ברור שהציטוט כפי שמופיע בהרבה מקומות הוא לא הגיוני במיוחד)
לכל הציניקנים בינינו ראוי לדעת שבל נתן לו במתנה
עשרה אחוזים מחברת הטלפוניה העצומה שהוקמה אחרי
שהטלפון הומצא.
ווטסון נח, בילה, נסע מסביב לעולם ועשה חיים נפלאים
במיליונים שקיבל.
בשאר הזמן הוא המציא המצאות. רובן קשור לטלפון
למעשה הוא זה שאחראי לדברים חשובים ביותר
הוא זה שהמציא את צלצול הטלפון שהכרנו כשהיינו ילדים
(עד אז לא היה צלצול! אנשים הרימו לפעמים את האפרכסת ודיברו עם מי
שחיכה המון זמן כבר בצד האחר)
הוא זה שנתן לטלפון את הצורה המוכרת שלו של
קופסה כזו עם עריסה ובתוכה שפופרת
(כן שפופרת ולא שפורפרת כמו שכמה מהנשים סביבי מתעקשים לומר)


מת בערך שש שנים אחרי בל.

טלפון (1)

זה ספור חמוץ מריר.
יוהאן פיליפ רייס (ללא קשר ליהדות בכלל) המציא אבטיפוס של טלפון ב 1860,
הרבה לפני אלכסנדר גראהם בל, למי שתהה.
המורה הגרמני הצנוע ניסה לעניין את הקהילה המדעית בארצו,
אך אפילו הפרסום של ההמצאה בכתב עת, נדחה פעמיים.
גם הדגמות לא שכנעו את הקהילה המדעית הגרמנית.
אב הטיפוס העביר נהדר נקישות וצלילים מוזיקליים,
בקולות של אנשים הוא לא הצטיין. בכל מקרה אף אחד לא מצא לזה שמוש.
כעשר שנים אחר כך הוא ראה את העולם מתעורר למציאות שהוא חזה.
ב 1947 בדקו מדענים בריטיים את ההמצאה של רייס.
לתדהמתם, המכשיר העביר קולות אנושיים בצורה טובה מאוד (אך
מעט חלשה). הם ניקו את המגעים ושוב המכשיר העביר תקתוקים
וצלילים אך לא שיחה.
מסתבר שהגרמני חיווט את הטלפון במגעים שעובדים
היטב כשהם מלוכלכים ומאובקים.
נקל לשער שהוא ניקה את המצאתו בשקידה עד יום מותו.
ואיך הוא קרא להמצאה???
Telephon

מוסר השכל
לא כל מה שנקי - עדיף

צפרנים ירוקות וכחולות (ושחורות)

נכון שנתקלתם בחנויות פרחים בציפורנים בעלות צבעים מיוחדים, מרהיבים ושובי עין ?
אז ככה - גם אתם יכולים !
קנו צבעי מאכל וזר ציפורנים לבנות שאינן מיועדות לדש הבגד.
קחו את טפכם לידכם כי בסיום הפרוייקט אתם תהיו קוסמים לפחות.
השקיעו הזר בתוך מי ברז זכים וגזרו באלכסון במספריים חדים מאוד
או בתער ספרים מעט מתחתית הגבעול.
עושים זאת בתוך מים כדי שלא יהיו בועות אויר במקום החיתוך.
לתוך כלי קיבול (כוס, קנקן, תרווד, יורה, פיילה וכו') מזגו מים שעומקם
שישה ס"מ לפחות. העמידו בתוכם את הציפורנים ובחשו פנימה
את צבע המאכל.
אפשר מספר כלי קיבול ובתוך כל אחד צבע אחר.
פרח הציפורן שואב את המים הצבועים ותוך דקות (15-40)
צבע הפרח ישתנה ולא יהיה טבעי עוד לעולם.

(פחות תעלומה אחת).

עיצוב למתחילים

תלמידים, שימו לב שבעוד שהאש היא אחת,
והביצים הן אחת (מתרנגולות) הרי שהקקטוסים הם
משלושה סוגים שונים (צראוס Cereus במשענות ובמושב, פרוקקטוס Ferocactus
בתחתית ואופונטיה Opuntia במשענת הגב).
אלה שלושה סוגי דקירות שונים לחלוטין זה מהאחר.
הצראוס סתם חודר ויוצא ממך כשאתה הולך. הפרוקקטוס מאונקל,
ולכן הוא עוזב אותך רק אחרי מאבק שבו הוא תולש חתיכה ממך.
בן הזונה האמיתי זה האופונטיה (כל סוגי הסברס). הוא נשאר עימך
ימים ושבועות אחרי שבאת אתו במגע. מתנחל באזור המגע (תחת, לשון ?)
ונותן לך מאות פעמים תזכורות לכך שעונש הוא לא בהכרח ההיפך
משכר.

נפטלין ופורמייקה

החומר ממנו עשויים זכרונות
קורים מתוקים מרים של סתיו
אגורות משוננות פורמייקה נפטלין
חציר נשימת תינוקות דשא קצוץ ותירס
פרחים יבשים נושרים מעלי הספר

התצלום מהאתר של דניאל מוסקווין - בריטיש קולומביה

התנכ

כשאני חושב על התנכ שלמדתי בבית הספר,
התמונות שעולות הן אלה של גוסטב דורה.
תריצו אותו בגוגל תמונות ומיד תזהו את שמשון הגבור,
דוד נמלט משאול דרך חלון מיכל,
משה ולוחות הברית, ראשו של גולית וכו'
אבל אז רואים גם איורים של ספרי וויליאם בלייק, אונורה (דה) בלזק,
אדגר אלן פו ומשלי לה פונטיין.
וישנם כמובן ציורי לונדון העכורים והחשוכים.
דורה בקושי ביקר באנגליה. הוא ישן כל חייו בחדר הסמוך
לחדרה של אימו. זה לא הפריע לו לנהל רומנים.
הייתה לו חיבה עזה לשחקניות תאטרון (הדוגמניות
והסלבריטאיות של פעם) והבולטת בהן הייתה שרה ברנהארד.
האנגלים היו היחידים שפתחו לו גלריה. בפריז הוא לא ממש נחשב.
מאידך, האנגלים התלוננו שלונדון נראית איום בציורים שלו.
הוא צייר בעיקר מהזכרון והיו המון אי דיוקים בנופי
לונדון שלו.

קפיצה קטנה לספרים שקראו לי
לפני שידעתי לקרוא (לה פונטיין)

ספור של אהבה ותסכול

מאשתי, אנה, נולדו לנו שלוש בנות.
הן כולן דומות לה
ולכן הן לא מאמינות לספור על השרפה בבית
החולים בה נטל כל הורה תינוק מבועת וברח בפאניקה במסדרונות.
או לספור על הקללה האיומה שהוטלה על בית המלוכה הצרפתי
שפנו למשפחת אורבך בקרית טבעון
וביקשו שנגדל עבורן את הנסיכות שנדלייה וקמפנייה.
או לכל ספור אחר שמבטלים אותו ברגע הישמעו
אבל אחר כך מפרנס פסיכולוגים.



הצילומים באדיבות נעמה אורבך

תה ואופיום

אחרי שהתבלינים איבדו את ערכם המזעזע
התחיל מסחר ביניבשתי ער.
אמריקה ייצאה בעיקר עצים, ויערות עצומים
נכרתו ונעלמו.
כל לונג איילנד הייתה יער שנעלם במהלך 15 שנים.
הבריטים הביאו תה מסין.
רק בסין ידעו לגדל אותו.
מאזן המסחר בין בריטניה וסין היה מזעזע ולכן
הבריטים איזנו אותו על ידי מכירת אופיום לסינים.
הקיסרות מחתה אבל לא עזר לה.
מדובר, כמובן, לא על הממשל באנגלי אלא על חברת המסחר
ששלטה על כל מזרח אסיה והודו.
בשנות הארבעים של המאה ה19 הסתובב אנגלי מחופש
לסיני בשדות התה באזורים שונים בסין.
הוא התחזה למישהו בעל דיאלקט של אזור רחוק
וככה לא "עלו" עליו. אם היה נתפס היה מוצא להורג.
כשחזר לימד את הבריטים כיצד לגדל תה
והם ניסו זאת בהודו.
הגענו ל 1851 והבריטים החליפו את הנשק של החיילים
ההודים שלהם לאנפילד מדגם חדש.
עד אז היה צורך לשפוך אבק שרפה דרך הקנה....
בכל מקרה התחמושת החדשה הייתה עטופה בנייר משומן.
שמועה נולדה בקרב הٍ(Sepoys)
כי השומן הוא ערוב של שומן חזיר ופרה.
גם אצל ההינדים וגם המוסלמים זה לא עבר בשלום
והתחילו מהומות וטבח שנגמר בדיכוי ובחיסול השושלת המוגולית
ואז נכנסה הממשלה הבריטית לנעלי הסוחרים.
מאז יש לנו תה הודי

חורף וקינמון

אזור אינדונזיה על אלפי אייו היה מוקד חיפושי התבלינים של פעם.
המלך היה כמובן הפלפל
אבל המחירים הגבוהים היו של אגוז מוסקט, קינמון וציפורן
(איך מתרגמים לעברית mace?)
מהרגע שהתבלינים עזבו את ידי המגדלים המופתעים
שחלקם קיבלו גם זהב עבור עמלם
ועד שהתבלינים עלו על השולחנות באירופה עלה
מחירם פי ששים אלף.
כדי לחסוך את פער התיווך התחילו מסעות ימיים ארוכים
ב1487 יצאו שתי אוניות מספרד לחפש תבלינים ועדיין לא שבו
קולומבוס היה ימאי משובח אבל גאוגרף קטן מאוד
רגלו מעולם לא עלתה על היבשת שמיוחסת לו
הוא לא ידע שקובה היא אי
הוא חשב שהשמש השוקעת נמצאת מעל יפן וסין
ה"זהב" שהוא מצא היה פיריט ברזלי
ה"קינמון" - קליפת עץ חסרת תועלת
ה"פלפל" - לא שחור אלא חריף
וככה הגענו לוסקו דה גמה שכמעט נסע לברזיל
כדי לעקוף את אפריקה בשלום
ובזכותו גם נמצאה הצפדינה לראשונה
כי זו הייתה הפעם הראשונה בה שהו מלחים
למעלה משלושה חודשים על הסיפונים.

ובחזרה לתה המתובל במעט קינמון שאנו שותים
אגב אורחא