תה ואופיום

אחרי שהתבלינים איבדו את ערכם המזעזע
התחיל מסחר ביניבשתי ער.
אמריקה ייצאה בעיקר עצים, ויערות עצומים
נכרתו ונעלמו.
כל לונג איילנד הייתה יער שנעלם במהלך 15 שנים.
הבריטים הביאו תה מסין.
רק בסין ידעו לגדל אותו.
מאזן המסחר בין בריטניה וסין היה מזעזע ולכן
הבריטים איזנו אותו על ידי מכירת אופיום לסינים.
הקיסרות מחתה אבל לא עזר לה.
מדובר, כמובן, לא על הממשל באנגלי אלא על חברת המסחר
ששלטה על כל מזרח אסיה והודו.
בשנות הארבעים של המאה ה19 הסתובב אנגלי מחופש
לסיני בשדות התה באזורים שונים בסין.
הוא התחזה למישהו בעל דיאלקט של אזור רחוק
וככה לא "עלו" עליו. אם היה נתפס היה מוצא להורג.
כשחזר לימד את הבריטים כיצד לגדל תה
והם ניסו זאת בהודו.
הגענו ל 1851 והבריטים החליפו את הנשק של החיילים
ההודים שלהם לאנפילד מדגם חדש.
עד אז היה צורך לשפוך אבק שרפה דרך הקנה....
בכל מקרה התחמושת החדשה הייתה עטופה בנייר משומן.
שמועה נולדה בקרב הٍ(Sepoys)
כי השומן הוא ערוב של שומן חזיר ופרה.
גם אצל ההינדים וגם המוסלמים זה לא עבר בשלום
והתחילו מהומות וטבח שנגמר בדיכוי ובחיסול השושלת המוגולית
ואז נכנסה הממשלה הבריטית לנעלי הסוחרים.
מאז יש לנו תה הודי