רשומות
אכזבה
זה לא מספיק ליגון, לצער ובטח לא לכעס.
אבל הצטברותה של אכזבה מייצרת קמטים בזוויות הפה.
אחר כך היא עוברת מסה קריטית וקווים אדומים.
משקל הנגד לאכזבה היא חמלה.
החמלה ממיסה משקעי אכזבה.
חזרתי ממלחמת לבנון מאוכזב והלום.
אמי ביקרה אותי ובידיה כלי זכוכית חמים ובו כרוב ממולא.
שמחתי.
היא תיארה בפרוטרוט אופייני את כל המרכיבים, התבלינים השונים שהיה בהם שימוש
ואת אופן ההכנה מלא תשומת הלב.
עבורי.
הבטתי בכרובים המלופפים. כרוב בערבית זה מלפוף. מצליבים.
הכופתאות היו כמעט זהות זו לזו בצורתן.
אחת מהן נשאה בצנעה את קווי המתאר של פינת קופסת השימורים.
לא כעסתי ולא התאכזבתי.
הייתי עייף מלילות חשוקי לסתות ושיניים שתושבותיהן חישבו להתפורר.
בכל בוקר הייתי צריך להרפות את שרירי הלחיים
שלקחו עימן את לבנון לתוך לילותי.
תמהתי.
אחר כך מעט התעצבתי שאצלי זה רק בלילות
ואצלָה,ּ גם בהקיץ.
דור שני
אָלֶק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה