ולויצ'יה מיראביליס

בגיל 22 ביקרתי בגן הבוטאני של אוניברסיטת תל אביב.
מ.ה., אחד האחראים שם, הנביט וֶלְוִיצִ'יוֹת ויצאו לו כמעט מאה נבטים. הוא השיג אותם
בדרך לא דרך ואני יודע שהברחת נשק שיחקה תפקיד בהשגת הזרעים. (היום זה כבר פשוט וזול יותר).
כשבקשתי לרכוש נבט בודד הוא לגלג עלי: "תביא רשימה של כל מה שיש לך בחממה שלך. אני אבחר מה וכמה שאני ארצה ובתמורה אתן לך עציץ בודד ".
השתנקתי והחשיתי. שקלתי ברצינות להשתמש באבר מוצנע על מנת לפגוע במ.ה. באחד מקצוות מערכת העיכול שלו.
בלילה אחד כשנה אחר כך מתו כל שתיליו של מ.ה.
ידי, כמובן, לא הייתה בדבר. הנקמנות שלי מעולם לא הגיעה עד גרימת נזק לצמח, יהיה בעליו אשר יהיה. מישהו, סטודנט שכחן, פספס שם בתכנות ההשקייה האוטומאטית.
הולויצ'יה (להלן ו') הוא נפלאה כשמה - מיראביליס. היא נקראת על שמו של איזה אוסטרי שגילה אותה בהקדימו מישהו אחר בפוטו פיניש. היא חשופת זרע, ויש לה אברים זכריים ונקביים בצמחים שונים. (מופיעים בתצלומי אינטרנט פה). גדלה בטבע בנמיביה בלבד.
היא נובטת כשני עלים ונשארת כך עד יום מותה, וזהו יום רחוק למדי אם ניקח בחשבון שהו' העתיקה ביותר היא בת יותר מאלף וחמש מאות שנים !
בינתיים גדלים העלים ומסתלסלים סביבה, מתפצלים, נאכלים חלקית ונהנים בחודש שיש בו הרבה גשם מצמיחה של עד ארבעים סנטימטר.