אדניום כרבולתי (הרדופיים)

אמרתי לו שיש בהם חן. בבשרניות, בקימורים, בחושניות של מישהי שיש לה מה להסתיר מאחורי תחרות ומלמלות.
סטיבן הביט בי בבוז שקט של מי שבטוח שהוא יודע יותר ואמר:
מה אתה מתרגש מצמח שיש לו נפיחוּת בגלל תסביך צימאון. תחשוב שאתה מגדל סוגים שונים של לפתות.
הסתכלתי מחדש על הצמחים שלי. רציתי לראות אותם דרך עיניו.
שורות קצרות ומגוונות של לפתות הביטו בי בחזרה.
שפשפתי באגרופַי את ארובות עיניי בכוח ולחצתי עד שהיקום הוצף באור מסמא וכואב.
החתולה של השכנים החלה ליילל.
בלוט נפל על גג החממה והקפיץ אותי. אוטו צפר במרחקים.
חיפשתי תשובה ניצחת לסטיבן, ברם הוא כבר ניצל את בלבול העשתונות שלי וחמק מדמיוני
בחזרה אל החממה שלו, זו עם הצמחים הנכונים.
הסטתי את מבטי בחזרה אל הצמחים שלי וייחלתי לישועה.
לפת של אדניום סואזיקום זינקה עירומה מהעציץ ולחשה אלי בחיבה: הבט עלי, אדוני. אינני
לפת, אני תרנגולת מחוטטת ומרוטה.
נשמתי עמוקות. אוויר דלוח וחמים הציף את הסמפונות שלי ונדחק לריאות.
לגמתי שוב מהוויסקי ונשפתי. חזק, הזבל הזה.