האדום המגעיל

במלים "סדין אדום" התחילה הילדות הפוליטית שלי.
טורי שריון נעו לתוך מדבר סיני ואני, ילד בן 10, הצטנפתי
בתוך מקלט מגוחך מתחת לבית מגורים בחיפה יחד עם שכנים
חצי מבוהלים. השכן הגניקולוג פסע פנימה מנפנף עיתון מעריב במהדורה
מיוחדת שבו הוכרז על השמדת חיל האוויר המצרי ועטלף מבועת ניסה
במשך שניות ארוכות להחליט אם הוא מבכר חושך צפוף בחברת יונקים ענקיים
או אור מסמא בריקנותו.
כשעלינו הבייתה אחר כך בישלה אמי מרק סלק אדום כהה ואני עיוויתי את
פני מהניחוח המתועב. הבורשט הזה היה אחד המאכלים מעוררי האימה שיצאו
מתחת ידיה. חברו אליו רגל קרושה רוטטת מדיפה ארומה דביקה של שום ומאכל שהורכב כתערובת
מוזרה של שמנת וגבינה שעלה על שולחננו בשבת בבוקר ושהיה מקור למריבות
איומות שתמיד נגמרו בפרצי בכי (שלי). התפלות המזעזעת הילכה עלי אימים.
הסלק, (שחביב עלי היום במיוחד כשאני מוסיף לו שמן זית לימון ומעט חזרת), והעטלף
חוברים יחד בצמח של היום. זה סחלב שריחו דווקא מזכיר פטריה והוא גדל בקולומביה.
באתר: http://www.flickr.com/photos/quimbaya/76967705/ מופיעה התמונה שבנספח.
צילום מפחיד בהרבה מופיע פה: http://www.orchidspecies.com/dracchesterton.htm
נחמד בעיניי שלצמח קוראים דראקולה. זה יוצר זילות חביבה של האימה.
תארו לעצמכם שרך בשם עמיר פרץ. צמח כזה בטוח שיסיר ממני את טרור השפם המזעזע.