רושיה פוצעת

זוהי רושיה מקסימה. Ruschia maxima
"מקסימה" לא כמו משובבת נפש ונאווה אלא כמו גדולה ומקסימלית.
ואכן זו אחת הרושיות הגדולות ביותר. בטבע היא מגיעה בקלות
לגובה של מטר וחצי. מרשים מאוד עבור מישהי המשתייכת לאהליים.
היא גדלה בחורף ופורחת בסגול.
הדבר שהכי מושך את העין אצלה הוא העלים הקופיציים שבהם היא
מתנאה. הם מעלים בדמיון המתבונן קוער של קיאק.
כשאני מסתכל אני כמובן רואה סכינים מושחזות, חילפים, קופיצים
אולרים והרבה הרבה דם.

קומיתנערה עם חלכא

זה Sceletium tortuosum
ליתר ביטחון ובגלל פיקוח המועצה לשלמות הצמח אני מוסיף :
Family: Aizoaceae

Genus: Mesembryanthemum (Sceletium)

Species: S. tortuosum


ולמה ?
לא בגלל שהחברה קוראים לו : קאנה, חאנה, קאווגאוד (שהמשמעות שלו באפריקנס היא פשוט : "משהו
טוב ללעוס"
אלא בגלל שהוא מכיל חומרים משני מצב רוח.
רגע, תחזיקו את הסוסים, הוא לא סם הלוציגני כלל .
כל הרעיון הוא שמי שלועס את הצמח מקבל מצב רוח ממש טוב בלי
סחרחורת, בלי בחילה, בלי צמרמורות ובלי לספר לי אחר כך בקול ניחר :
"אני ראיתי את הסוף... אף אחד לא ניצל..... אפילו לא הילדים......"
החומרים הפעילים הם : מֶסֶמברין, מסמברנון וטורטואוסמין.
מומלץ לא לערבב עם תרופות נוספות ובמיוחד לא עם אלכוהול שכן
כאב ראש חזק במקרה האחרון מובטח.
ועל צמחי הזיות נדבר בפעם קרובה. גרררררררררר...

Moraea elegans

נזרעה לפני שנתיים וחצי, קצת לפני שהסתיו
הכניע את שלהי הקיץ.
צמח פקעת מהאירוסיים.
בדרום אפריקה היא צמח מוגן בסכנת הכחדה ולכן
התחלתי מזרע. אין שום קושי לגדל. זריעה לא עמוקה (3-5 מ"מ)
בכלי עמוק. מצע של בערך חצי קומפוסט וחצי קוורץ מחצבות.
רצוי לא להרטיב בקיץ אבל המצע סובלני לטעויות שאינן חוזרות ונשנות.
הכתמים הכהים נראים לי כמו צבעי מים.
התרגשתי.

מקורות גלויים

לכל אחד מזדמנת לפעמים שעת חסד.
שעה כזו הזדמנה פעם ליחידת "חצב" של המודיעין כשאחד מאנשיה
קלט את שיחת נאצר חוסיין הידועה.
סתאאאאאאאאאאם. זו כמובן יחידה 8200.
יחידת חצב עוסקת (וזה ממש לא סוד) במודיעין ממקורות גלויים, קרי
עיתונים, טלביזיה, כתבי עת, ירחונים, אינטרנט עיתונים כבר אמרתי ?
החצב האמיתי, הוא בין הבודדים שפורח בסתיו. הוא אוגר מים כגאופיט
בבצל ובשורשים שלו. הבצל קרוב מאוד לפני הקרקע. בטיול ליד ערד
ראיתי משטח סלעי שכל הבצלים היו עליו. השורשים בני זונות שקשה
לעקור ולהזיז ממש חוצבים בתוך הקרקע (מכאן השם).
הערבים מכנים אותו בצל אלפאר (בצל העכבר) ומכינים ממנו רעל עכברים.
הם גם קוראים לו אידיין אלעיאר (זרועות המאזניים או הלחות) וזה מהסיבה
שהגאונים הללו "מנבאים" את כמות המשקעים המתקרבת לפי כמה חצבים
פורחים. אם יש שפע הם מחליטים שיהיה הרבה גשם.
למעשה הפריחה מושפעת יותר מכמה משקעים היו בשנה הקודמת.
הפריחה היא סתווית שכן אז אין החצב צריך להילחם על חרקים מאביקים.
מה עוד ? זה צמח של בתי קברות ערבים כי הנשמות לבנות כמו הפרחים.
וביהדות אנו מוצאים שמכיוון שקשה לעקור את החצב סימן יהושע בן נון
את גבולות נחלות השבטים באמצעותו (בבא בתרא).
החצב רעיל. ברעל משתמשים בתרופות שונות. אני יודע רק על צבאים
ודורבנים כחיות המכרסמות ממנו

הודיה גורדוני פעם שניה - כבר הראיתי פרחים בעבר

אחרי החמין של שבת הייתי מצפה לכך שאצטומכתי תשקוט ארבעים יום.
נהפוך הוא. עם התקדמותו של הצ'ולנט במורד בני מעיי ואחרי שעבר מסכת
טיפולים דקה ועבה חוזר התאבון ומשתלט על סדר היום האישי שלי.
ואל תראו אותי שאני רזה. מסתתר בתוכי הר אדם שצורח: עוד אוכל !
והוא עומד על שלו ולא נרדם לעולם.
לעתים אני חושב שארוע מוחי של אותו הר אדם (בואו נקרא לו הארי, או
מכיוון שהוא איטלקי נכנה אותו במקבילה המגפית - אַרִיגוֹ) יעשה לי רק טוב.
כשהוא ישכב, מנסה להתאושש מסמי ההרדמה וחושב במקום על אוכל על
התלוצצות עם רופאיו, אזי אני ארזה, או לפחות לא אשמין.
בטרם הגעתי לגיל הרך ראיתי את נפלאות ההדחקה.
אישה, שהמשקל זימר לה את ניגוני איוב אחרי סוף שבוע, מפצה את
עצמה על ידי רכישה של ג'ינס חדש או זוג נעליים.
מישהו כמוני צריך לצום או לפלוש מייד ללבנון.
ברקע צירפתי את התשובה הטבעית למשבר הנ"ל.
צילמתי בחממה שלי Hoodia gordonii. הבושמנים אוכלים אותה
(שבט הסַן) בנמיביה על מנת להפחית תיאבון. זה יעיל מאוד.
הם טוענים גם שאכילת ההודיה מעוררת אותם מינית ( ועל זה אמר פרויד -
איש איש וטעמו אימו). לא, לא טעיתי בכתיב.
היום הם מגדלים את הצמח מסחרית עבור חברת תרופות.
אחרי מאבק משפטי הם יקבלו כ 10% מהרווחים הצפויים וזה המון כסף,
מדובר במיליונים.
ולסיום: זה לא קקטוס. הייתם צריכים לדעת את זה כי הצמח אפריקאי ולא
אמריקאי. ההודיה היא מהאסקלפיים כמו חברותיה הקווה קווה והאכידנופסיס

טוב, מספיק להיות סנוב. בארץ יש תשעה נציגים למשפחת האסקלפיים והם:
איסם קטן-פרחים
ארויה משיינית
דמיה לבידה
חלביב יווני
חלביב רותמי
חנק מחודד
לשנן בובה
מסמור סיני
פתילת-המדבר הגדולה

אני מתחבא

שבוע חדש התחיל
שכיב מרע שלעולם לא יוכל להזיק לי עוד
לחץ הנוזלים בתוך ראשו
לחץ תופת לבנוני בתוך ראשי
והטנק שועט אלי כדי לדרוס למחות להשטיח ולהעלים
השבתי אש
אבל חשבתי איך להעלם לכמה דקות מפני האדמה.

לא רואים עליה כי הצמחים מצולמים בתרבות
אבל ארפסיה בתרגום מיוונית זה "אני מתחבא"
היא מגירה מוהל דביק וחול המדבר מסתיר אותה ממכרסמים ושאר מזיקין
אם טנק סורי ירמוס אותה
זה לא יהיה בכוונה
והיא מצדה לעולם לא תרמוס אותו
אפילו לא מתוך הגנה עצמית

והיא מתחברת לשמות שמקורם בפועל שאנחנו לא מכירים ביומיום
וולוו - אני מתגלגל
רובוט - אני עובד
לגו - אני משחק
וכו' - כלומר אין לי עוד דוגמאות כרגע

בחיי אדוני

הלכתי בשדה ורוד במונטנה בשעות אחרי הצהריים.
זה היה משונה. זה היה אולי אתמול.
השמש הייתה מלאה לגמרי ונתקעה בשמיים לא רחוק מפסגת ההר ליד ענן מרשמלו.
ציפור שישבה על השיח צייצה בשני קולות משהו שנשמע
כמו "חיילים יצאו לדרך".
הדלקתי חדשה.
תהיתי: איך זה שכל הפרחים האלה נפלו מהשיחים הערומים ואף
פרח לא נפל הפוך.
כולם נפלו עם אבקנים למעלה.
כמו חתולים הפרחים האלה.
אבל עם נשמה אחת ורודה.

הנסיך הזעיר

ל Adansonia יש שבעה חברים במשפחה. כולם מכונים באובב ולא רק
ה digitata.
אני, אישית, מעדיף את ה grandieri (כמו חביות ענקיות עם זרועות פעוטות בנוסח הטירנוזאורוס רקס) ואת ה za .
התמונות יראו למה אני חולם על מדגסקר - אי הרוחות.

השמנה

היום ננדוד מהקארו הקטן לגדול, מה שאומר שאנחנו שוב (אוף) בדרום אפריקה.
החלבלובים, Euphorbia, נרשמו למסחר בבורסה על ידי Linnaeus ב 1753 וכוללים למעלה מ 2000 צמחים הגדלים כמעט בכל מקום. חלקם בכלל לא אוגר מים. חלבלובים סקוטיי , למשל, לא אוגרים וויסקי.
בדר"אפ למשל יש כ 270 סוגים. 200 מתוכם אוגרים סיביריים (סוקולנטים).
(למי ששואל את עצמו מהיכן השם המופלץ הזה אז אופורבוס היה רופאו של מלך מאוריטניה במאה הראשונה לספירת הנוצרים והוא השתמש בצמחים כתרופות.)
כ 40 שנים אחרי לינאוס מצאו לראשונה את גיבורת היום Euphorbia obesa. בארה"ב מכנים אותה "קקטוס הבייסבול" למרות שהיא לא שניהם. הצורה המיוחדת גרמו לאיסוף יתר למטרות מסחריות כמעט להכחדה מוחלטת. היום יש רבוי מסודר במשתלות רבות ומספר הצמחים באוספים גבוה בהרבה מזה שבטבע. בדומה לחרוב למשל הצמחים הם זכר או נקבה (צרפתי רישומים). הזרעים ניתזים בכוח מהפרי. מי שרוצה אותם שם פיסת בד דק מסביב לצמח כדי שלא יאבדו.
הזהרה - המוהל החלבי רעיל וגורם לגרוי בלתי נעים (במקרה הטוב).
האקזמפלר המצולם הוא מהחממה שלי. בן 80 שנים לערך. 32 מתוכם אצלי. נרכש מאספנית חובבת קשישה כבר אז מחדרה שמאז הלכה לעולמה (יוכבד חפץ ז"ל) וכבר בעת הקנייה היה בא בימים. כפי שניתן לראות, החלקים התחתונים התעצו. זה טבעי, גם אני מתעצה ולא בהכרח במקומות שהייתי רוצה. הצמח הפך מכדורי למוארך ומצמח צמחים בנות. לא שגרתי בכלל.
בצעירותו הוא נראה דומה ל : http://www.desert-tropicals.com/Plants/Euphorbiaceae/Euphorbia_obesa.html
obesa, למי שהמורה שלו הייתה חולה - שמנה.

לקראת הכחדה

קראתי בעיתון היומי מאמר על מינים בסכנת הכחדה.
כמו בכל פעם הזדעזעתי ואחר כך המשכתי לאכול.
אי אפשר להזדעזע כל הזמן. וברדיו דיברה השדרנית בעלת קול הקטיפה ושוב חלפה צמרמורת בגבי.
מישהו דרך לי אולי על הקבר. הדארוויניזם מוצלח אבל לא מצליח להתמודד עם השאיפה
להתקדם, להתעשר, לנצל, להפחית חרדות ולהאמין בתאוריות קונספירטיביות על ישויות
אלוהיות שאחראיות על הכל.
הפרח צולם על ידי איש בשם דייל מקליפורניה והוא בין האחרונים מסוגו.
רוב הסיכויים שאם ראינו או נראה אותו אי פעם, אז זה במייל שלי. מי שממש רוצה להתאמץ
שיסע לחוף הים ליד מרינה קליפורניה ויפצח בסריקות ממוקדות.
איך עובדים סיווגי ההכחדה ? ככה : http://srmwww.gov.bc.ca/cdc/gis/eo_data_fields.htm
שם הצמח מנציח שניים: ארצ'יבלד מנזיס (נפטר ב 1842) ווורן יאדון יבדל לחיים ארוכים (המנהל לשעבר של http://www.pgmuseum.org/ .

תוספת חרובית למהדרין

תמיד תהיתי איך זה שקרט הוא אמצעי מדידה לאבני חן אבל גם לזהב.
מסתבר שהמטבע הרומי סולידוס היה בן 24 קרט בהתחלה.
אחר כך ירד ל 20.
למעוניינים: http://en.wikipedia.org/wiki/Solidus_(coin)

יוחנן המטביל לפי המסורות אכל דבש וחרובים.

וחרובים מול שוקולד.
מבלבלים לנו את השכל כאילו ממתקי חרובים בריאים יותר.
זה שטויות. תקראו את התוויות. לשניהם מוסיפים סוכר ושומנים שונים.
כל אחד מהם זה משהו אחר בעל יתרונות וחסרונות.
קקאו מול חרובים יוצאים אצלי בתיקו (אם תתעקשו השוקולד
מנצח בפוטו פיניש)

טילקודון פניקולטוס - מי היה מאמין

Tylecodon paniculatus

זה הוא
Butter tree
בגודל לא טבעי
בתחילת לבלוב חורפי
מין משחק טפשי
וחסר השראה
על השם
Cotyledon
פסיג

עגבניות שלא יצאו לדימוס

אכלתם עגבניה לא מהונדסת.
אהבתם את הטעם.
אתם רוצים שיח של עגבניות כאלה.
אם התשובה לשלוש הקביעות היא כן, נא להמשיך לקרוא.

1. סחטו את זרעי העגבניה לכוס. אפשר גם ספל.
2. הניחו בצד והביטו פנימה כל יום.
3. כשהספור מתחיל לתסוס קלות (שכבה קטנה של ג'יפה למעלה) הוסיפו מי ברז.
4. בחשו ובלבלו את תוכן הכוס.
5. תנו לנוזל לנוח ואחר כך שפכו את מה שצף.
6. חזרו על הפעולות (הוספת מים, בחישה, שפיכה) עד שהמים צלולים
ניתן לבצע זאת על פני מספר ימים.
7. כעת יש לכם זרעים בתחתית כוס מים.
8. נא לצקת התוכן לצלחת ולתת לנוזלים להתיבש.
9. מוללו הזרעים היבשים והפרידו ביניהם.
10. הצלחתם.

לזרוע במרץ (החודש, לא תואר הפועל).

סחלב או מלבי

ולאד המשפד חי ברומניה.
אביו נרצח בביצות. לאחיו עקרו את העיניים זמן לא ארוך לפני שקברו אותו בעודו בחיים.
זה לא פלא שהוא פיתח נקמנות ואכזריות כלפי כל מי שנשם ברדיוס של חצי המיספרה
ממנו בזמן שלוש תקופות שלטונו.
כמעט מאה אלף גברים, נשים וטף קיפדו את חייהם בצורות מגוונות ואכזריות, באופנים
שהשהו במכוון את החזרת הציוד.
ולאד שכונה "דראקו" וגם "דראקול" (דרקון/נחש קטן) היה ההשראה לספרו של בראם סטוקר -
דראקולה. מכאן הדרך להצמדת השם לערפדים הייתה משולטת בבהירות.
כהנצחה לפועל הערפדים נקראים 120 סוגי סחלבים - דראקולה.
הנוכחי חי ביבשת אחרת - אמריקה ובמדינה - אקואדור. הוא איננו טפיל, אוהב לחות ומזג אויר
שהטמפרטורות בו אינן גבוהות מ 27 מעלות.
למי שמעונין נורא אז סימיה זה "דמוית קוף".

לבנון השניה

מניות קונים ברעום התותחים ומוכרים בחצרץ החצוצרות.
הדי הקטיושות האחרונות עדיין מהדהדים באוזני אבל אני הספקתי
מאז לקנות ולמכור עוד מספר פעמים.
מול כשלוש מאות אלף פגזים ופצצות שלנו נורו עלינו 4000 טילים וקטיושות.
נהריה, קרית שמונה, ומעלות "ההרוסות לגמרי" שוקמו מאז. (חמישה או שישה בתים סה"כ).
בתוך רצועת עזה מתו מאתיים תשעים וששה חללים מירי כוחותינו מול הרוג אחד שלנו.
כל ההמולה והפיצוצים הזכירו לי את העץ שפורח ממש כרגע פסאודובומבקס אליפטיקום.
האמת, בכל פעם שהאדמה רעדה מתחת לרגליי מלמלתי את שמו כמין אמונה טפלה
שתגן עלי. צרפתי צילום גזע וקוצי גזע מהפסאודו ותפרחת מבומבקס (בלי פסאודו).
הצילום הרביעי (העשבוני) הוא מהחממה שלי. זוהי הוורט'יה יוצאת דופן המתחזה לעשב.
שנים לא זוהתה עד שפרחה ואז הוסרה כלימתה והומרה בהדר שושני.
כשהתחלתי לגדל אותה הייתה כציצית שער קטנה - חגיגה לקְטֶנוֹפִילִים - אוהבי מסרקים.
שמה - הוורט'יה בלאקברניה בלאקברניה.

דפוק את הקרפד - פטנט לא של אודטה

טוב. נניח שיש לכם זרעים שאתם רוצים להנביט.
נו... נניח שהייתם באיזה מקום נורא יפה והעץ שהֵצֵל על רעייתכם פרח פתאום
והֶעֱצִים את יופיה המדהים והטבעי. היפני הקטן שמטפח את הגן בשלוש
מאות וארבעים השנים האחרונות מעודו לא חזה בפלא כזה. עיניו ששזפו
הכל, אבל ההההכל רואות עד כמה הרגע הזה הוא לנצח, כמו טופו מטוגן בזנגביל. הוא מתקרב
אליכם, קד קידה עמוקה ומעניק לכם את זרעיו הקדושים של העץ בחבילת שי של הועד למען החייל.
נאמר שזה אקליפטוס בעל קליפה מדהימה.
או אולי בוקיצה, אלגום או תרזה.
עכשיו אני יכול להסביר בפרוטרוט איך לכל זרע יש את השיטה שלו לנבוט.
יש כאלה שרוצים עשן ויש אחרים שצריך לשייף או להטביל לכמה שעות במים
או להקפיא ולהפשיר פעמיים. הכל נכון.
אז הנה שיטה כללית שעובדת ברוב המקרים:
1. מלאו כחצי שקית ניילון של סופר בקומפוסט או בתערובת שתילה מוכנה .
2. מזגו לאט מים פנימה וערבבו עד שהמצע לח. (כשמחזיקים באגרוף ולוחצים יוצאות כמה טיפות)
3. לסגור השקית ולשים במיקרו ל 7 דקות על מקסימום.
4. עכשיו כל מה שחי שם בעבר - מת כבר ביסורים. תנו לזה להגיע לטמפרטורת החדר.
5. שימו את הזרעים של היפני הגמד ההוא על הקומפוסט הלח וסגרו את
השקית עם קליפס כזה של שקיות.
6. הניחו את השקית עם האוצר במקום עם אור (אבל ללא קרינה ישירה) וחכו.
7. כל יום יומיים הביטו אם קרה משהו. (פעם חיכיתי 11 חודשים לאיזה דקל).

זה עובד ללא קשר עם מנת המשכל שלכם.
זה עובד אפילו אם אתם תומכים בברק או ר"ל ביבי.
אוֹהֶב אתכם עד טיפת דמי הראשונה - אמיר.