בואו נעשה סדר בוטני
ואחד חשוב יותר במשקאות חריפים.
במישורי ורמות מקסיקו גדלות אגבות למכביר
הן קרובות משפחה של האלו (ALOE)
שהכל מכירים משום מה (פרסום מסיבי ולא ממש מוצדק) דווקא את הוֶרָה שלו.
ובכן, האצטקים השתמשו במיץ של אגבה שאותו התסיסו
ושתו משקה ייני עכור לבנבן בשם פולקה (כמו חתיכת עוף מסוימת)
כשנגמרו המשקאות האלכוהוליים של הקונקוויטדורס הם חיפשו תחליף
מקומי. היתרון שלהם היה שהם ידעו את הטכניקה של הזיקוק.
למשקה המונפק יש שם - מסקל
משווקים פקחים שמים שם לרווה של עש האוכל את האגבות
וזוהי ה"תולעת"
כיום כבר יש בקבוקי מסקל שיש בהם עקרב (שקצה זנבו גזור)
כמו ברנדי וקוניאק כך יש גם מסקל וטקילה
את הטקילה מייצרים רק מהאגבה הכחולה בשני אזורים נרחבים
ומוגדרים היטב. אני לא מבדיל באיכות בין האגבות שגדלות במישור
לבין אחיותיהן הגדלות בהר.
ב-1999 כמעט הוכחדו שדות האגבה הכחולה וייצרני הטקילה
אמרו נואש. המחירים טיפסו אז לרקיע.
בינתיים נמצא פתרון ואין עוד סכנת הכחדה.
מחירי הטקילה, אגב, מושפעים בעיקר מזמן היישון שלה
והיא משקה אהוב עלי כשהיא מונחת בבקבוק לא יומרני
אחרי יישון של חודשיים בלבד.
שתיתי טקילות ישנות מאוד שהיו מעולות
אבל בדומה לוויסקי הגבולות שלי
מתרוצצים בין מאה למאתיים ש"ח.
ובנימה אופטימית זאת
הירשם ל-
רשומות
תגובות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה