שיניים אדומות

בפעם הראשונה שיצאתי לחו"ל הייתי בן עשרים ושתיים.
החזיר היחיד שהכרתי נאכל על גריל וקראו לו "לבן" או מבושל ואז כינו אותו שינקן.
והנה להפתעתי, במסעדה איטלקית צנועה הונחה לפני צלחת ועליה פלחי תאנים שקליפתן
שחורה על גבי פרוסות דקיקות של בשר מופלא - פרושוטו קְרוּדוֹ.
הטעם המעודן רדף אחרי וטרד את מנוחתי. בנסיונות לשחזר את החוויה התחלתי לתור
אחרי ספרי בשול שיסבירו לי כיצד להכין פרושוטו קרודו. לא היה אז אינטרנט ובחנויות
ספרים פשוט משכו כתפיים ועברו ללקוח הבא בתקווה ששאיפותיו צנועות משלי.
הבעייה באה אל פתרונה אחרי שנים מעטות (זוכרים ? אין אינטרנט). קרובי משפחה
שידעו על המצוד אחרי המתכון הביאו לי ספר בישול איטלקי שהכיל הסבר.
לא אלאה אתכם בנפלאות התרגום. בסופו של דבר התקבל המשפט הראשון הנהיר
מהמתכון וכך הוא היה: קח את נתח ירך החזיר למערה הסמוכה למקום מגוריך, שם
השרה אותה מספר שבועות במי גבינת תאואים.
ונעבור לתאנים. אנחנו אוכלים את ה synconium, מין עטיף המכיל הרבה פרחים. יש עצי תאנים הנזקקים להפרייה של צרעה זעירה החודרת ל"פרי" וישנם סוגים שאינם נזקקים.
עץ התאנה הוא מין של פיקוס - Ficus carica.
גם השקמה היא סוג של פיקוס והיא נזקקת לצרעות שלה (שאינן נפוצות בכלל בארץ).
ברפיח ראיתי ילדים אוכלים פירות שקמה שהכתימו את כל חלל הפה שלהם באדום קניבלי.
השקמה היא עץ רהיטים משובח ויש הטוענים שמוצא כל השקמים בארץ מעץ אחד
היכנשהו ליד נהריה.