רשומות
אנחנו מוצאים נחמה במוכָר.
בגלל זה אנו שומרים נאמנות לבית, לאישה, לבעל, לצמחים שלמדנו לאהוב.
הזר מפחיד אותנו ואנחנו שוכחים שבנותינו יתחתנו עם זרים, שכל מי שטרם הכרנו
הוא נוכרי ושאולי כל מה שאנו חיים לאורו הוא שגוי, מוטעה.
אולי בעצם הם, האחרים, רואים אותנו לא כל כך בסקרנות כמו גם בתעוב חרדה ופחד ?
ולכן חשוב להם והם מבררים מאיזה עדה אנחנו, מאיזה מין, איפה גדלנו, שרתנו בצבא, עבדנו .
כל משהו שיגרום להם מעט הזדהות ויפחית את החרדה.
ואנחנו? בסתר לבנו אנחנו יודעים שכל אדם מעניין, יחיד במינו, אקזמפלר
ייחודי וחד פעמי. יחד עם זאת ביננו לבין עצמנו אנחנו חושבים, בעצם יודעים
שרוב אלה שמסביבנו יש להם חיים משועתקים ומשומשים, דעות שניכסו
מהרדיו או העיתון, רגשות מצוטטים מסרטים.
אם כן, אפוא, אני קורא היום לא רק לסובלנות (היכולת לסבול בשקט את הזר והשונה),
אלא בעיקר לפלורליזם (היכולת לדעת שאולי אני טועה והוא צודק באמונתו, דעותיו
והעדפותיו המיניות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה