אפריקה 2012 ה'

קנולה

בכל הביקורים במולדת האחרת שלי ראיתי השדות הצהובים.
"חרדל", חשבתי לעצמי.
כמה מאושרים אלה שלא יודעים.
הם יודעים הכל. אבל זה כל מה שהם יודעים.
השדות הללו בולטים מאוד ב"סאות' קייפ". שטחים ענקיים, כתמים צהובים בנוף המתגלגל.
אנחנו משתמשים בשמן קנולה בבית לפעמים.
הכתמים הללו גרמו לי לפנות לאתרים ולבדוק.
קנולה היא צמח ממשפחת המצליבים. אחות ממזרה לכרוב ולחרדל.
מוצר של מעבדה להשבחה גנטית
canadian oil, low acid
מאז 1978
המוצר החקלאי השלישי בגודלו באוסטרליה. שותלים קנולה בשביל השמן וכדי לתת לאדמה לנוח.
באינטרנט יש המון תביעות ומשפטים.
השמן למרות "הנדוס" הצמחים עבר את כל הבדיקות האפשריות בהצלחה. מתאים גם לביו דיזל.

אפריקה 2012 ד'

הווטסוניה הצהובה

אין דבר כזה.
כמו שאמר ההונגרי בגן החיות כשראה את הג'ירפה: "אין היה כזה"
אז מסתבר שיש.


להיות מופתע
כל פעם מחדש
ממשהו שאיננו
אבל מביט בך נוקב
ועכשיו תתמודד.
כל מה שהאמנת
כל מה שחשבת שאתה יודע
הכל מתרסק
במחי מלה פלוטה שוגגת.
ובאבחה אחת ניבעים הסדקים
והמציאות זולגת
ואין עוד גלזורה
הכל בשר שותת.

ולכאורה ווטסוניה צהובה. בלי טריקים ובלי פוטושופ
ולמעשה, שריטה ששום סיליקון לא ימלא
וגם לא טיפול.

לכנליה - Lachenalia אפריקה 2012 ג'

משפחת האספרגיים

תת משפחה בן חצב

השם - בכותרת (למרות שכל אלה שלידי קראו לו לָקָנִילְיָה)

זה היה המפגש הראשון שלי עם הצמחים הללו.

לא נולדה שם אהבה גדולה, אבל יש כבוד הדדי

הסכם שבשתיקה לכבד את הזכויות הטריטוריאליות של האחר

חייה ותן לחיות.

אפריקה 2012 ב'

בימי ששי הייתה אמי המנוחה קונה זר גלדיולות.
מעבר לכך שריח הגלדיולות, שנרכשו בבוטקה קטנה במרכז הכרמל בתחילת רחוב אלחנן, לא נעם לי,
תמיד הן השרו עלי אווירת נכאים צייקנית.
עקרות בית כמו אמי רכשו את הגבעולים הארוכים הללו מתוך מגמה חסכונית, או אם נרצה - קמצנית,
כי הפריחה ארכה פרק זמן ארוך.
בכל הזמן המשמים הזה נפתח פרח אחר חברו. כולם אותו דבר. לכולם ריח מבאיש קלות. כולם נראים
בדיוק כמו הגלדיולות של השבוע שעבר.
כשגדלתי הכרתי את סיפן התבואה.
אפילו הוא לא הצליח למחות את הזכר המטריד של אחיותיו "התרבותיות".
אבל בדרום אפריקה יש גלדיולות אחרות.
זו חיכתה לי בנאפייר בשדה בור, מחוץ לעיבורה של העיירה המנומנמת.
שיניתי בו במקום את דעתי.
בהמשך חיכו לי עוד כמה, מרהיבות אף יותר מזו.

אפריקה 2012 א'

באביב (אוגוסט ספטמבר) השמש מתעתעת.
זו אותה אחת שפגשתי בלונדון, בנחל גלד ובמיקרונזיה.
כאן היא זורחת ושוקעת בכיוון כללי צפוני.
לאחד כמותי, המורגל בניווט ע"פ גרמי השמיים, ושבמהלך שעות האור יודע שעה וכיוון מבלי לחשב אותם בכלל, זו הייתה הפעם חוויה מוזרה ומטעה. אחרי יומיים התחלתי להביט במצפן כדי לדעת מה קורה אתי.

הגרמנים שהתיישבו בדרום אפריקה ונמיביה בנו בתחילה את בתיהם במפנה דרומי!
הרגלים קשה לשנות, סדר חייב להיות.
גם אם זו ההמיספרה האחרת, זו שאם אתה גוחן דרומה בה לא תסונוור.
אחר כך הם קלטו. המעלית הגיעה לקומה העליונה והם שינו את פתחי הבית כך שיתאימו לזניט החדשה והפסיכית.

והשמש אחראית כאן למאות (כך נדמה לי) סוגים של פרחים ממשפחת המורכבים.
חרציות, אלק.
אפשר להגדיל הצילום. לי הוא יהיה שומר מסך זמני.

עציץ

עציצים הם חלק מהיופי של הצמח.

לא כל צמח ופרח יכולים לבוא עם השדה.

הוא צריך להיות מנוקז היטב.

המצע חייב להתאים, לספק מזון לשורשים, למנוע רקבון, לתמוק בצמח כדי שלא ייפול, להיות בחומציות נכונה,

להיות מהודק מספיק, להרטב בזמן השקיה בצורה אחידה, להתיבש בקצב שנכון למגדל.

לפעמים יש לייצר שכבות של מצעים שונים באותו עציץ ולוודא שהם מתקשרים זה עם זה.

מצע של זריעה שונה לגמרי ממצע של גדילה.

ואסור לשכוח נקיון מחרקים, מטפילים ומפטריות מזיקות.

לפני זריעה אני מעקר בהרתחה את המצע.

הכנה מראש מונעת פחי נפש (לרוב).

מאוד מאכזב להשקיע בזרעים איכותיים ואח"כ לראות שפטריה פגעה בכל הנבטים.

רצ"ב שיאן העולם - יפני כמובן.

ביצפרי

ביצפר הייתה המסגרת. כולנו היינו במוסד. לביה"ס הריאלי העברי בחיפה קראו "המוסד" לפני שלמדתי על מוסדות אחרים. זמן קצר אחרי שהתקבלתי לשם חגג המוסד יובל להיווסדו. מבחני הקבלה וידאו בעיקר את העובדה שאין לי ליקוי למידה. זה קרה ב 1962. המורה שרה לימדה אותנו את המנון בית הספר: "בית הספר הריאלי את יובלו חוגג היום, חמישים שנה של מעש הביאונו עד הלום..." האחות בבית הספר כינסה אותנו בחצר והדגימה כיצד מצחצחים שיניים על גולגולת אמיתית. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי גולגולת. תמיד התפלאתי אחר כך למה לשודדי ים בסרטים אין שיניים מצוחצחות.

רכוש פרתי

ירו משם על תושבי ירושלים היהודיים.
הם היו עשירים, התושבים הערבים. רחובות מרוצפים, בתים מרווחים, מעיין מפכה.
עצי פרי - תאנים, רימונים וזיתים.
יריקה מגשר המיתרים ברגל. יורדים ברגל מהגשר שליד בגין או מלפני תחנת הדלק של היציאה מירושלים.
אזור מגעיל, מלוכלך, מסואב, מסריח ובלתי נעים.
אחרי שיורדים, הכל נרגע. אפשר להתרחץ בבריכת המעין.
אם ממשיכים למטה לכיוון הכללי של האין רכבת חדשה או חור אטומי/ביולוגי/כימי
אז מגיעים להזהרות שאומרות שהשטח הוא פרתי והכניסה עסורה.
לא הבנתי.

טיפני / דריסקול

Dragonfly lamp

בית המלאכה של לואי קומפורט טיפאני נהג לייצר תכשיטים וחפצי נוי כבר בסוף המאה התשע עשרה.
הוא ייצר סדרות של מנורות סימטריות, גאומטריות ומשעממות למדי.
יום אחד פנתה ללואי טיפאני אחת העובדות המוכשרות שלו, קלרה דריסקול.
היא הייתה ממונה על חיתוך פיסות הזכוכית הצבעוניות. ככלל, זו עבודה שנשים עושות טוב יותר מגברים.
קלרה הציגה בפני לואי מספר עצובים של מנורות על פי מודלים פרי עיצובה, ששאבו את המוטיביפ שלהם מעולם החי והצומח.
הוא הסכים לנסות והמנורות הפכו ללהיט.
אף לא איש מחוץ לבית המלאכה ידע שקלרה אחראית להצלחה.
נכון שהשכר שלה עלה מעט.
רק ב 1905 כשהמנורות הוצגו ביריד גדול נאלץ טיפאני לרשום את הכלים שלה כיצור שלו לפי עיצוב שלה.
בינתיים הוא שכר נשים נוספות והגברים בבית המלאכה שבתו כי פחדו שיפוטרו. נשים קיבלו משכורות נמוכות יותר.
אחרי משא ומתן הוגבל מספר הנשים ל27.
אני מזכיר לכם שכל זה קרה 15 שנים לפני שנשים בארצות הברית קיבלו זכות בחירה.
בעיקבות הפרסום סוף סוף עלה שכרה של קלרה והיא הייתה אחת ממאה המשתכרות הגדולות בארה"ב.
כל זה פסק ברגע שהיא התאהבה והתחתנה. לפי החוזה עם טיפאני הועסקו במקום רק נשים לא נשואות.

הכלי שבצילום ניתן לי ליום נישואי. הוא כנראה זיוף מוצלח מאוד.
אם הוא מקורי, אוכל להפסיק לעבוד בלילות במשרה שנייה בשוק הירקות הסיטונאי.

אני דור ישן. עומד במקלחת ובוחש במגל"ר של שער גירית בכלי ובו סבון גילוח. אחרי הקצפה ראויה, מכבד את עור פני במקומות שמצמיחים זיפים. במקלחת, כי שם המים החמים ריככו מעט את פירורי זקני. ואז בג'ילט שאינו עובד על סוללות עובד מהר ונגד כיוון הצמיחה. ניסיתי כמה פעמים בתער ספרים. הפסקתי. זה מכשיר יעיל מאוד אך בלתי סלחני בעליל. אני מעדיף טעויות לא יקרות. הנוסטלגיה עוצרת בטיפת דמי הראשונה. גם כאן זה צילום של קמרון מקמסטר. Cameron צילם כאן Gethyllis villosa במקום הנקרא Dehoop

פרריה

ממליץ להגדיל ולהביט מקרוב בצילום זה של קמרון מקמסטר מדרום אפריקה. Cameron McMaster מגדל ומשביח כבשים הוא אחד מעמודי התווך של הבוטניקה בכלל וצמחי בצל בפרט. זו המתייחסת לארץ מגוריו - דרום אפריקה המעטירה. הפרריה משתייכת לאיריסיים. שמה הוא נגזרת של ג'ובני פררי האומן בן המאה ה16 מגנואה. לא של הסתת והפסל מהמאה ה18. לא של מנתח הלב בן ימינו וגם לא של הכדורגלן הפנטסטי מיובנטוס שנפטר ב1982. גוגל זה אחלה לפעמים. יש 11 פרריות שונות. לחלק פרח מסריח ממש ולאחרות פרח ניחוחי למדי. אני מקווה לראות ולצלם פרריה בטבע. זו Ferraria crispa פריכה??????????????????????????????????????????????????????

ואז הכל התבלבל לי ולא מצאתי את הרגליים חיפשתי בידיים אבל לא מצאתי אותן האוזניים צלצלו, שדה שנחרש ומיליוני ציקדות והרעש של הפגז המשיך והמשיך היו עלי עדיין חמישה או שישה רובים ושני אפודים חמוצים הדם השחיר וזבובים חגו בשיכרון סביבי איפה התאגד או מישהו שיקח ממני את כל הכובד הזה שמעיק על צעדַי אז הנה הרגליים שלי הולכות מתחתי ואני לא שומע את הצעדים מרגיש אותם מבפנים ושומע את הלב שלי פועם בלשון ובחיך ומהדהד ברקות ומחייך לעצמי ואמר לעצמי "פאק, פאק, פאק, הלם קרב, פאק..."

larryleachia cactiformis

זה צמח משונה מאוד. גדל בנמיביה ובדרום אפריקה (בחלקה הצפוני) ממשפחת האסקלפיים. כמו האצבוע הישראלי. זריעה שלי מלפני שנה וחצי. הזרעים ממשתלה גרמנית. הצמח בגודל של כחמישה ס"מ בלבד והפרחים כחמישה שישה מ"מ.

המלונות באנגליה לא משהו. בפרט בלונדון גם בעלי המלאכה בעיר הבירה לא ברמה גבוהה.

זן מיוחד

של ציפור טורקיזת חג סביבי. היא צייצה בהתרגשות וניסתה לשווא להיכנס לחורי האוזניים והנחיריים שלי. כשניסיתי לגרשה היא התפרקה באוויר לחתיכות. הרמתי את הראש שלה והבחנתי שהיא עיוורת. לא שהיא לא ראתה. פשוט לא היו לה עיניים.

מארב כוכב

הארנבים הסתדרו במעגל צפוף. כולם לטעון, אמר ג'וני. הרקולס, מצ'יסטה, פטריק, יד הנפץ וקיפלינג יכולים לשחרר נצרה, אמר ג'וני. השאר בנצרות סגורות. לשחרר אותן ולירות רק אם שירלי הזאב מראה את האף שלו פה שוב. שקט השתרר. הצללים התארכו. הכנימות על פרחי הכרוב מצצו את המוהל בשקיקה. פטריק כיבה את הסיגריה שלו על היבלת בלשונו. הלילה יבוא הזאב, כך חש. הם כבר יראו לו מאיזה עץ משתין הדג. פריחת Pelargonium triste