larryleachia cactiformis

זה צמח משונה מאוד. גדל בנמיביה ובדרום אפריקה (בחלקה הצפוני) ממשפחת האסקלפיים. כמו האצבוע הישראלי. זריעה שלי מלפני שנה וחצי. הזרעים ממשתלה גרמנית. הצמח בגודל של כחמישה ס"מ בלבד והפרחים כחמישה שישה מ"מ.

המלונות באנגליה לא משהו. בפרט בלונדון גם בעלי המלאכה בעיר הבירה לא ברמה גבוהה.

זן מיוחד

של ציפור טורקיזת חג סביבי. היא צייצה בהתרגשות וניסתה לשווא להיכנס לחורי האוזניים והנחיריים שלי. כשניסיתי לגרשה היא התפרקה באוויר לחתיכות. הרמתי את הראש שלה והבחנתי שהיא עיוורת. לא שהיא לא ראתה. פשוט לא היו לה עיניים.

מארב כוכב

הארנבים הסתדרו במעגל צפוף. כולם לטעון, אמר ג'וני. הרקולס, מצ'יסטה, פטריק, יד הנפץ וקיפלינג יכולים לשחרר נצרה, אמר ג'וני. השאר בנצרות סגורות. לשחרר אותן ולירות רק אם שירלי הזאב מראה את האף שלו פה שוב. שקט השתרר. הצללים התארכו. הכנימות על פרחי הכרוב מצצו את המוהל בשקיקה. פטריק כיבה את הסיגריה שלו על היבלת בלשונו. הלילה יבוא הזאב, כך חש. הם כבר יראו לו מאיזה עץ משתין הדג. פריחת Pelargonium triste

החיים התחילו לפני 3 מיליארד ושמונה מאות מיליון שנה פלוס מינוס שנתיים. אנחנו תוצר של האבולוציה. יש לנו מזל מטורף כי כל אחד מאבותינו היה כשיר מינית ברגע המתאים, בת הזוג שלו הראתה נכונות להזדווג בשניה הנכונה, הם לא מתו קודם לכן בעודם באיבם, לא נשרפו, לא נדקרו, לא נהרגו במלחמה לפני שהעמידו צאצא רלבנטי. אבותינו זחלו, שחו, טיפסו על עצים וירדו מהם, עפו וצללו, נשמו בעזרת ריאות וטרכיאות, והשתנו מעט מעט עד אלינו. 99.9% מהמינים שהיו פה נעלמו כבר במהלך הדורות. האבולוציה מצליחה מאוד בהשמדה. לא פחות מאשר ביצירה. מין מחזיק מעמד בממוצע 4 מיליון שנים ועל כל אחד שיש, קבורים לפחות 950 שאין. וזו דבורנית גדולה ששורדת לצידי השביל העולה לחמדת ימים

דבורנית גדולה

l" style="text-align: right;" trbidi="on">

הריצ'רץ' הפתוח

Dactylopsis digitata


זקפת בוקר זו מבטיחה תמיד חיוך אצל שני
המבקרים לשנה שמגיעים לחממה שלי.
וזה במקרה שהם בכלל שמים לב לצמח הפעוט
המתהדר בקישיון המצולם.
כבר הסכנתי לעובדה שהרוב המכריע לא רואה כלל
את ההדר הצנוע.
למה הם חושבים שמשהו חייב להיות גדול על מנת להחשב כְּיָפֶה?
מאכזב

ונחזור לצמח
דיגיטטה מהמלה דיגיט=אצבע
החלופה הצנועה לפאלוס=פין
שנתקלנו בו בעבר בצמח אמורפופאלוס

מרץ

בחודש הזה האירוסיים מרהיבים

השניים הגדולים הם אירוס הגלבוע ואירוס נצרתי
שניהם צולמו באזור ששמם מעיד
להוציא הנצרתי שצולם בקיבוץ גניגר
בנסיבות מורבידיות משהו (בית הקברות)

כמו החידה: מה המשותף לרץ ולקוסם.

הקטנים צולמו על ידי בחממה ובגינה ולא בטבע
הם דרום אפריקניים כמו רוב הצהרונים
(להוציא את הארץ ישראלי והמצוי)

היופי לפני ואחרי החרפה

שלא תחשבו, שלושתכם, שהטיול היה לשווא
(ראו פרק החרפה)
המסלול הנפלא החוצה את ארץ בראשית השוכנת
בין מכתש רמון לערבה, עובר בנופים היפים,
עוצרי הנשימה לפרקים, בלתי מחוללים על ידי
מגפי ה"תרבות" והציוויליזציה ומעוררי ההשתאות הגדולים במדינה.

לא קווי טלפון
לא רעש מעשה ידי אדם
לא עמודי מתח גבוה
לא קפה דלוח ומלצריות נואשות
מעט מאוד בריות וכולן מבקרות בלבד
מחסור מבורך ומוחלט בישובים
ואפילו לא קו צינור נפט/גז "מוחבא ומוסלק מתחת לאדמה.

רק טבע היולי וראשוני
רק אדמת בראשית בלתי מופרעת
(להוציא שודדי אמוניטים)

זוך אמיתי
ראו הוזהרתם

חרפה

אמוניטים יש פה ושם
מה זה אמוניט?
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9D

ובכן, מניאקים מצוידים באזמלים ופטישים כבר כיסחו
את רוב קיר האמוניטים ביציאה ממכתש רמון.
ובני הדודים שלהם הולכים קילומטרים ומשחתים
את פני ארצנו בשביל לכבות סיגריה במאפרת אמוניט.

בן נעוות המרדות בירידה לנחל גלד
הלך שני קילומטרים עד שהשיל מעצמו את המשקל העודף
ונשאר רק עם אמוניט אחד ממנו נפטר קילומטר אחד הלאה.

אני מתבייש עבור מטיילים מהסוג הזה.
גם תוכי, כלבתי, עומדת מבויישת
לייד שפוכת המאובנים.

השקעה מוצלחת

הכל התחיל בציירת מקסימה ובעבודותיה.
דמויות נשים מפורקות על כסאות ספק גניקולוגיים
ואולי של רופאי שיניים.
אין לי הרבה ניסיון עם אף סוג של כיסא.
הדמויות הצעירות, השבורות גרמו לי לחשוב על ילדים מתים.
הכי הרבה ילדים מתים תרמה לתרבות שלנו ניובה, בתו של טנטלוס.
גם הוא נענש על ידי האלים ועמד רעב שכהתפוחים לידו אך לא בהישג ידו.
הבת שלו איבדה 13 או 14 ילדים כי הייתה מספיק טיפשה
להתגאות במספרם מול לטו. ללטו היו רק שני ילדים.
היא דאגה מייד שמספר ילדיה יעלה על זה של ניובה.
יש שתי מתכות שנקראו על שם ניובה וטנטלוס.
ניוביום וטנטלום הם יסודות נדירים למדי שאפשר למצוא אותם
בקונגו, אוסטרליה ברזיל ועוד כמה.
כשהתפתח השוק של הטלפונים הסלולאריים התעורר פתאום ביקוש לשתי מתכות אלה.
מייצרים מהן קבלים למכשירים זעירים.
בקונגו שני היסודות מעורבבים זה בזה בצורה מסוימת הנקראת קולטן.
עם עליית המחירים גילו אנשים שתוך שעה עבודה הם יכולים למכור קולטן
ולהרוויח ביום מה שהשכן שלהם מרוויח בשנה.
זה ממש לא עזר למלחמת האזרחים שפרצה שם (בורונדי "הגנה" על האינטרסים שלה במזרח קונגו)
8 מדינות בחשו בקרבות
25 מיליציות חמושות ניסו להשיג יתרונות מקומיים
5.5 מיליון (!) אזרחים קיפדו את חייהם
וזה התחיל לא במאה השמונה עשרה
אלא ב - 1998
מאז מלחמת העולם השנייה לא היה קטל כזה בשום מקום כמו במלחמת האזרחים השנייה בקונגו.
בסוף חברות הסלולאר גידלו מצפון.
הם וויתרו על הקולטן הזול מקונגו וקנו אותו ביוקר מאוסטרליה.
ככה התחלתי להשקיע במכרות אוסטרליים
וקניתי VALE

האגבה והטקילה

בואו נעשה סדר בוטני
ואחד חשוב יותר במשקאות חריפים.

במישורי ורמות מקסיקו גדלות אגבות למכביר
הן קרובות משפחה של האלו (ALOE)
שהכל מכירים משום מה (פרסום מסיבי ולא ממש מוצדק) דווקא את הוֶרָה שלו.

ובכן, האצטקים השתמשו במיץ של אגבה שאותו התסיסו
ושתו משקה ייני עכור לבנבן בשם פולקה (כמו חתיכת עוף מסוימת)
כשנגמרו המשקאות האלכוהוליים של הקונקוויטדורס הם חיפשו תחליף
מקומי. היתרון שלהם היה שהם ידעו את הטכניקה של הזיקוק.
למשקה המונפק יש שם - מסקל
משווקים פקחים שמים שם לרווה של עש האוכל את האגבות
וזוהי ה"תולעת"
כיום כבר יש בקבוקי מסקל שיש בהם עקרב (שקצה זנבו גזור)
כמו ברנדי וקוניאק כך יש גם מסקל וטקילה
את הטקילה מייצרים רק מהאגבה הכחולה בשני אזורים נרחבים
ומוגדרים היטב. אני לא מבדיל באיכות בין האגבות שגדלות במישור
לבין אחיותיהן הגדלות בהר.
ב-1999 כמעט הוכחדו שדות האגבה הכחולה וייצרני הטקילה
אמרו נואש. המחירים טיפסו אז לרקיע.
בינתיים נמצא פתרון ואין עוד סכנת הכחדה.
מחירי הטקילה, אגב, מושפעים בעיקר מזמן היישון שלה
והיא משקה אהוב עלי כשהיא מונחת בבקבוק לא יומרני
אחרי יישון של חודשיים בלבד.
שתיתי טקילות ישנות מאוד שהיו מעולות
אבל בדומה לוויסקי הגבולות שלי
מתרוצצים בין מאה למאתיים ש"ח.
ובנימה אופטימית זאת

גטיליס

כל כך רציתי למצוא בטבע אלבוקה ספירליס
עד כי הייתי משוכנע שזהו זה.
השלפוחית שלי אחראית לכמה מציאות מענגות.
רגיזה ומתגמלת הובילה אותי לכמה מציאות
שהתגוררו לא הרחק מהנ"צ של נפילת הסילון.

רק אחרי שהגעתי חזרה
(והתכתבתי עם דני מת"א)
המעלית הגיעה לקומה העליונה.

זה היה גטיליס - Gethyllis
אפילו כתיבת השם מעוררת צמרמורת קלה של עונג בלתי צפוי
צמח בצלי שכמו ילד המפריד בצלחת כל מזון לחוד
או אורח עקשן במסעדה המבקש את הרוטב "בצד"
כך הוא מוציא פרח בודד.
מתישהו אחרי כמישת הפרח הוא מוציא מהבצל את העלים.
...
זמן מה אחרי קמילת העלים הוא מוציא פרי הנראה כאצבע
ממעבה האדמה. לפרי ריח יחודי וטוב והוא נחשק מאוד.

לזרעים תאריך תפוגה קצר מועד (כמו לזרעי הברונסוויגיה)
ולכן הם לא נמצאים ברשימותיהם של ספקי הזרעים מדרום אפריקה.
כמו מנות סודיות במסעדות יש להתלחש עם המלצר
ולומר את הקוד הסודי
ואז אולי באפריל הבא
תקבל כמה זרעים גוססים.

עד שאצרף צילום משלי
ממליץ להדביק גטיליס בלועזית
ולחזות בצילומים בכוחות עצמכם.

ד.א. 58

לזכר סוס

הגיע כגור מבריטניה עם כלבה מגזע זהה (בול טרייר סטאנדרד)
הצבע היה ברינדל אנד וויט והיה לשניהם "בלייז" נהדר על המצח.
בדרך משדה התעופה הבייתה הוא ישב על הירכיים שלי וישן.
קראנו לו סוס כי אהבנו את ספרי דוקטור סוס
לסוס היה כוח מדהים, צניעות כלבית, אהבת חיים
והוא היה גם מעט טמבל חביב.
גם כשהיה בוגר רצה לשבת בחיקי
והייתה לו דרך ערמומית לעשות זאת.
כשישבתי בסלון היה עומד ומביט בטלויזיה,
הולך אט אט לאחור עד שהזנב שלו היה פוגש בברכי.
אט אט הייתה רגל אחורית שלו מורמת לאחור ומונחת אגב אורחא
על אחת מברכי. אחותה הייתה מצטרפת.
אז הוא היה דוחף את עצמו בעזרת כפותיו הקדמיות לאחור בנונשלאנטיות.
בסוף התהליך הוא מצא את עצמו תמיד מופתע מעט רובץ בחיקי
ונהנה מנחת ידי. נחת אמיתית לשנינו.

מאחרי גדר בפאתי קייפטאון ראיתי בול טרייר יפה.
ממש הופרדו בלידתם.
גרוני ניחר כשצילמתי אותו.
אני מתגעגע אליך סוס אהוב.

ד.א. 57

leucospermum

שמרתי צילום נפלא של נאוה לישורת האחרונה.
זה לויקוספרמום שצולם בגן בבוטני של קלאנוויליאם.
לא ידענו אפילו שיש שם גן
אבל תושבים הסגירו את קיומו.
הרקע של השמיים מאחורי הפרח
מופלא בעיני.

ד.א. 56

מנסים להקדים רפואה למכה
מה שנקרא: מתכוננים
שני צמיגים חלופיים שאחד מהם זמין בתא המטען
כדי לא להתחיל ולפרק מוטות הברגה מתחת לאוטו שקוע.
שני מיכלי מים, 25 ליטר כל אחד.
לשתיה, כבוי אש, השקיית חרום.
ארגז בעל דפנות כפולות. ניתן לקנות שקיות קרח
השומרות על צינה פנימית לשלושה ימים בערך.
לארגז יש ברז ניקוז, כמובן.
ג'י פי אס.
אי אפשר להמעיט בחשיבות העזר הנפלא הזה
אפילו ובעיקר במקומות פתוחים.
על אחת כמה וכמה כשצריך לסמן קואורדינטות
של צמח מופלא.
עצי הסקה. 10-15 ש"ח לכמות המאפשרת בעירה
מזמן ארוחת הערב לזמן השינה.

ובצילום האויב המר ביותר של הצמיגים לנהג הלא זהיר -
קוצי השיטה.
צולם על ידי נאוה לרנר