ד.א. 19

סוף סוף ים.
הגענו לפורט נולות'.
רחוב ראשי אחד שמסתיים במזח.
כמה חנויות "כלבו" מצוחצחות שמוכרות הכל (כולל שקיות במבה
שגודלן כשני מטרים ומכוניות משומשות אשר בארץ שלט "רכב אספנות" היה מפאר אותן).
חנות של בִּילְטוֹנְג - בשר מיובש של פרה או חיה אכילה אחרת.
זה טעים ומשביע בטרוף. אין שום קשר ל"ביף ג'רקי" המתועב האמריקאי.
ומסעדה אחת המגישה דגים טריים וקפה
הקפה השגור בדרום אפריקה הוא פילטר סביר לגמרי.
כדי לקבל אספרסו או קפוצ'ינו צריך להגיע לעיר.
פורט נולות' כנראה ענתה על ההגדרה העמומה הזו.

אחרי הקפה הכל נראה שמח יותר.
הצטיידנו בדלק. מיכל של 140 ליטרים יכול לעלות הרבה.
נסענו צפונה לאלכסנדר ביי.
זה הקצה הצפון מערבי של המדינה.
מתקרבים לשמורת ריכטרספלד...

ד.א. 18

על החולות בין שעיינקופף לפורט נולות' היו
כריות אדומות נפלאות.
זה צמח הלמפרנטוס וגננים בארץ
משתמשים בהמצאה הדרום אפריקאית הזו
כדי ליצור אפקטים עוצרי נשימה בין מאי לאוגוסט.
יש כמאה וחמישים למפרנטוסים שונים ולכן אני מתקשה מעט
לזהות את הבובה הזו.
אני מנחש שהיא -
Lampranthus copiosus
אבל גם אם הוריה כינו אותה בשם אחר
לא אכפת לי.
בחושך כל החתולות שחורות
והלמפרנטוסים צבעוניים.

ד.א. 17

מקליין פלה נסענו לספרינגבוק ומשם לשטיינקופף.
בבית עשיתי שעורים על משפחת האהליים.
האפריקאים קוראים להם "ויג'יס" ואני מכנה אותם בחיבה "מֶסֶמְבְּס".
זה בגלל שמם המקורי - Mesembryanthemaceae
והיום הם מכונים Aizoaceae

זו משפחה ענקית ומאוד מגוונת
שנמצאת כמעט בכל העולם (יש נציגים ישראליים)
אבל הרוב המריע יושב כמובן בדרום אפריקה.

לצידי הכביש צמחו פתאום שני סוגי
Cheiridopsis
בתוך החולות

ואני התחלתי לגמגם ולהתחרפן

ד.א. 16

הדרך לקליין פלה
לא הייתה קשה.
ככל שהמקום היה מערבי יותר הפך
האספלט לעפר
והנוף הפך חולי ומאובק יותר.
השענתי את המצלמה (ניקון די 700) על אדן חלון הנוסע
ולחצתי כמה פעמים.
כמו פעמים רבות בטיול תפסתי את השמש
שעקבה אחרינו בימים.
הנצחתי אותה בוהקת וקורצת.
קליין פלה היא ישוב קטנטן המגדל כמעט את כל התמרים
הדרום אפריקאים. הם מהסוג מג'הול.
במטבח של בית ההארחה העמידו את המטבח לרשותנו
ואף תרמו לנו מעט שמן בשול.
כעשרים טווסים שוטטו סביב ולפעמים עפו לגג המבנה,
שם שרטו ציפרניהם את הפח הגלי מעלינו.

ד.א. 15

Moon hill

שיאו של יום ההליכה השלישי היה אמור להיות
גבעת הירח.
זו גבעה חשופה. מונוליטית.
אחרי טיפוס קליל רואים משיאה במרחק של כשלושה ק"מ
את נקודת הסיום.
הדרך הופכת לפשוטה. יש רק כמה חציות של מעברי מים
שמי שמתעקש יכול למעוד בהם ולסיים את
שלושת ימי הטרק כשהוא מנדף
נוזלים קרירים מבגדיו.

ד.א. 14

עוד פעם קוקרבום

כתבתי בעבר פעמים רבות על הקוקרבום=
Aloe dichotoma=
Quiver tree

אז מה שהתחדש לי הפעם הוא שהבושמנים נוהגים לפעמים לחתוך ענף,
לרוקן אותו ולשפוך מים פנימה ואז בגלל אופן האידוי הענף
יכול לשמש כמְקַרֶר נייד.

ד.א. 13

שניים וחצי ק"ג של ציוד צילום הם לא הרבה.
מאידך הם המון כשאתה נושא אותם שלושה ימים ברציפות יחד עם
מזון לכל התקופה, שק שינה, בגדים, הגנה נגד חום קור מזיקים,
ודברים אחרים שאתה מצטער שלא השארת אותם במקום אחר.

הנקודה הזו השכיחה ממני את המשקל העודף.

ד.א. 12

קליפספרינגר טרייל יום שלישי ואחרון

זה יום ההליכה הארוך והקל ביותר.
מזכיר טיולי משפחות בערבה,
אבל עם מעברי מיים.

היום הניב כמה צילומי נוף נאים.
המצלמה החדשה שקלה יותר מק"ג אחד
שתי עדשות נילוות שקלו עוד כק"ג וחצי.

ברגעים בהם התערבלו הזבובים מסביב ובתוך ראשי
והתאבכו לעננה, נראה גם הנוף פחות צלול.
זכינו לשמש בלתי שגרתית ולסינון אור נדיר.
הצילום ניתנים להגדלה - ממליץ.

ד.א. 11

היום השני של הקליפספרינגר טרייל התחיל בירידה
תלולה אל הנהר.
שם המסלול הוא שמה של חיה לא גדולה ממשפחת הצבי.

השמש סימאה מעל.
ליום הזה מוקצבות כשתיים עשרה שעות עבור פחות משלושה עשר קילומטרים
(או כפי שהם מכונים שם - קילוס)

הדרך מחולקת לשני סוגי קרקע:
א. בולדרים
ב. קרקע חולית המסרבת להיפרד בקלות מהנעליים

בשני המקרים חם, דביק והידיים עסוקות רוב הזמן
בגירוש מספר עצום של זבובים שחורים
שהלטאות ממקודם כנראה פספסו.
לזבובים יש מטרה אחת בחיים: לאתר משהו לח מזיעה או דמעות
ולדגדג שם עד שהפרות יחזרו מהמרעה
או לחלופין להתנחל באחד מנקבי הגוף (רצוי באזור הפנים) ולזמזם שם
שירים ממצעד הפזמונים הסעודי.

אז נכון שהולכים לצידו של נהר יפה
אבל האטרקציה מתפוגגת בעיקר בגלל התרמיל המלא,
שמשנה את מרכז הכובד וגורם לכל דבר להיות פחות מושך
.

בסוף היום בקושי רב הבחנּו בבקתת השינה השנייה.
היא די רחוקה מהשביל, אין שילוט ברור אליה
רק חלק ממנה ניכר מאחרי אוכף שמעל הדרך
ואם חלמתם לשניה, פספסתם.
ממש לא נעים.

ד.א. 10

קליפספרינגר טרק - סוף היום הראשון

כל היום הלכנו על שפת המצוק.
הנופים כלפי מטה היו עוצרי נשימה,
כאלה שאוחזים בשחלות ולא מרפים.
פס כסוף זרם בעוצמות רעש מִשְתַּנות למטה
והיה השאון היחיד בתוך דומיה
שהופרה על ידי הריאות החורקות שלי.

נקודת השינה לא היוותה פיצוי למאמץ.
שני חדרי אבן קודרים,
שש מיטות מסודרות בשלשות אנכיות.
שישה חורים עדויי רשת עופות כתירוץ לחלונות.
לא חשמל ולא גז.
מים במשורה מברז בגובה השוק, מחשש
שמא אחד המטיילים יתפתה להתקלח בשכיבה פרקדן
על חול וקוצים.
הפינוק היחיד - צרור סמלי של עצים יבשים
שאיפשר מדורה צנועה בקור שהתעצם.
השמש איבדה אחוזי זניט בחופזה
והעין שלה נעצמה כדי לא לחזות בדלות.

ידעתי שאתעורר לפני אור ראשון.

ד.א. 9

תמיד תמהתי למה הבריות משקרים באשר לפרחים.
חוש הומור? זה אני מבין, כל אחד חושב שיש לו.
אבל אם תאמרי שאת לא אוהבת פרחים אז מישהו יחשוב
שאת לא רומנטית, רגישה ואכפתית?
הלא מדובר בתשומת לב, וכמו שיש כאלה המחליפים אהבה באוכל,
שמחה ברעש, ותסכול בגלידה
אז רבים מחליפים תשומת לב בפרחים.

זו אולי הסיבה שרבים מ"חובבי הפרחים" מאבדים
עניין בצמחים המדהימים שלי דקה וחצי (ואני נדיב) אחרי
שהם נכנסים לחממה.
כמובן שאם יש פרח גדול במיוחד המושך את תשומת ליבם
אז הוא זוכה למחמאה.
זו אולי הסיבה שאני אוהב דווקא את הקטנים והצנועים.
החן שיש לנחבאים אל הכלים - דבר לא ידמה לו.

ד.א. 8

האפריקאים הם אנשים דתיים מאוד.
העולם נתפס כמתחלק אצלם לשלושה חלקים חשובים במידה שווה.

החלק הראשון הוא העולם הגשמי.
כל מה שאנו חווים באמצעות החושים שלנו.
זה עולם פשוט ועשיר המשפיע עמוקות על
הרעב שלנו, למשל.

החלק השני הוא הקשר שלנו עם אבותינו.
הוא קיים בצורה מוחשית ביותר לאפריקני.
שביעות רצונם של אבותינו מאיתנו תשפיעה מהותית
על היכולת שלנו להתפרנס, למשל.
אבל לא רק.

והחלק השלישי הוא עולם הרוחות.
הן קיימות בכל. באוכל, בריהוט, בקירות בקרקע ובשמיים.
הן משפיעות לפחות כמו הסכין ביד של השכנה
או הצמיגים באוטו שמתקרב אלי כרגע.
הנזק שהן עלולות לגרום לי
עשוי לשכנע אותי לעבור דירה, או מדינה, למשל.

ד.א. 7

ממול זאת נמיביה.
הקירות החשופים מנומרים פה ושם בלשלשת ציפורים נמיביות.
או אולי כאלה שהייתה להן ויזה

ד.א. 6

קליפספרינגר טרייל יום ראשון

אמרו לי: אתה תהיה לבד לגמרי על הטרק.
אם תהיה בעיה, תקווה שיש קליטה ותתקשר אלינו.
עשינו את הטרק הזה לפני שש שנים.
היום הראשון הוא קשה, השני הוא קשה מאוד והשלישי לא בעייתי.

הם צדקו.
ביום הראשון מגיעים לפינה שמימין ומשמאל לה יש תהומות אין חקר להם.
המצוק נגמר במקום שכדי להמשיך צריך להיות צנחן או לחזור ולעקוף.
עקפתי.

ד.א. 5

משה, מה הכנת היום לצהריים?
כיסונים ממולאים ריקוטה ומסקרפונה.
באמת?
סתאאאאם
אז מה נאכל היום?
זבובים שחורים.
זה מה שאכלנו אתמול, לא?
לא זוכר. נדמה לי שכן.
הם טעימים?
מי?
הזבובים השחורים.
אני חושב שכן. הנה עפים כמה מעלינו. בואי נקפוץ באויר ואולי נתפוס.
אני מעט חוששת.
שהם לא טעימים?
לא, שהם לא מזינים מספיק.
מי?
הזבובים השחורים.

ד.א. 4

נהר האוראנג' יוצא חוצץ
בין דרום אפריקה ונמיביה
כאן הוא נשפך במפלי האוגראביז
ויוצר קשת פעוטה ונאה.

אלה המפלים מספר שש בעולם בגובהם
לטענת המקומיים
פרוש השם אוגראביז הוא - הרבה רעש

שבע נקודות תצפית פרושות מהצד האפריקאי.
שלוש מהן הרוסות עקב שטפונות
ואיש אינו מתקן.
אי לכך יצרתי לעצמי נקודת תצפית שמינית.