אכילאה

זרעתי איזו שטות. העלים היו יפים והפרחים מורכבים.
הסתבר בדיעבד שזרקתי את השם מדעי אך זו אכילאה.
לקנטאור כירון היה תלמיד, הבן של הנראידה תטיס.
על שם הנראידות יש צמח יפה בשם נרינה.
על שם התלמיד (אכילס) נקראת האכילאה.
נכון, זה שהרג את הקטור. למי שלא זוכר - אכילס הוא בראד פיט.
בגסיסתו חזה הקטור את קיצו של אכילס ואכן ארבעים דקות
משמימות אחר כך (הסרט גרוע) ועשרים דקות אחרי שנרדמתי
יורה פאריס בהנחיית אפולו את החץ לעקבו של אכילס.

כירון לימד את אכילס שעלי האכילאה עוצרים דם ומרפאים פצעים.
הטענה היא שיש שם חומר דמוי פיברינוגן.
כך נהגו חייליו של אכילס לפי האיליאדה.
כך ננהג גם אנו כשתיגמר לנו האלו ורה.

האם מחירי האוריה יעלו?

לפני שנים רבות מכרתי מיתדים. היה לי מחסן קטן, מדפי מתכת סביבו ועליהם כל טוב מֵיתָדֵי העולם. עשויים מגומי, ניילון, זכוכית (עבור חיזוק עיניי חתול בכבישים) ובעיקר מתכת. אה, שכחתי לומר שמיתד זה דִיבֶּל.
ביום שהעתקתי את מקום עבודתי אמרתי לאחד העובדים שמעולם לא הצטיין בבינה יתרה להעביר את התכולה ואחר כך לפרק את המדפים. מנשה ההוא, החליט להפוך את סדר הפעולות ללא התייעצות עמי. למחרת בבוקר כשנכנסתי נראה המחסן כאילו לא עבדו בו כלל. מוקסם מהאפשרות שמנשה ישן כל יום אתמול ללא ידיעתי בין המדפים, שלחתי את ידי ונגעתי בקונסטרוקצית המתכת. בהילוך איטי היא החלה להתמוטט סביבי ועלי. כאלפיים קילוגרם של מתכת התעוותו, התפתלו ונפלו בזמן שאני זינקתי כנשוך אפעה לכיוון היציאה.
בפי רבץ שעות אחר כך טעמו של הפחד המזוקק. מתכת רקובה וחומצה פעילה. מי שפחד פעם מאוד כשראה את קיצו מתקרב אליו בטרם עת, יודע בדיוק על מה אני מדבר.
זה לא שאני מפחד למות, אני פשוט לא רוצה להיות שם כשזה קורה. (וודי אלן).
לטעם הזה יש גם ריח ובו נזכרתי כשחלפתי קרוב מדי ליד שיח אוריה. ה Eurya
היא צמח הגדל במזרח אסיה והאוקיאנוס השקט. על אחד הצילומים רשום סנדוויץ' - זה השם הקודם של הוואי.
פעם חשבו שהאוריה משתייכת למשפחת התה. הקמליה למשל משתייכת לשם. היום כבר ברור שלא.
היא כנראה מה PENTAPHYLACACEAE ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא (האמת ? כי אין לי מאומה לספר לכם על הפנט, פנטהפ, או איך שקוראים לזה).
ותכונה מעניינת של האוריה: היא סופחת לעצמה את האלומיניום מהקרקע.
מחירי האלומיניום האמירו תוך חצי שנה בכחמישים אחוזים מה שהופך את גידול האוריה למשתלם במיוחד. http://www.lme.co.uk/dataprices_daily_metal.asp

נטו נטו

לצמח הזה אין שורשים, אין גבעול ואין עלים.
אבל יש לו פרח. ועוד איזה. זה שיאן רוחב הפרח (בערך מטר).
מי שזוכר את התפרחת הכי גדולה, זו הייתה אמורפופאלוס (אבר מין חסר צורה מוגדרת).
בכל מקרה, זה טפיל של צמח אחר ממשפחת Terastigma.
רואים אותו רק כשיש ניצן או פרח. מכדור קטן לגודל כרוב ואז נפתחים חמשת העלים.
מעטים בלבד זוכים לראות את הפלא בתאילנד. התפתחןת הפרח לוקחת כשנה ואז הוא
מפיץ ניחוח משכר של בשר רקוב שמושך הרבה זבובים (המאביקים).
בצילומים (שנמשכו מהרשת) מופיעות שתי רפלסיות שונות.
לא מומלץ לענוד בדש הבגד.

זר לגאורגיה

כשהסובייטים, תוך דממה צבועה של כל אירופה והעולם, השתלטו על שני חבלי ארץ
שלה. הם גרשו עשרות אלפי גאורגים מאבחזיה ואוסטיה אל מעבר לגבול הגאורגי.
הם הכריזו על שני המחוזות "רפובליקות עממיות" בצורה דומה לאיך שתורכיה תמכה
ב"צפון קפריסין".
היחידה שמכירה באבחזיה ואוסטיה בכל העולם חוץ מרוסיה היא ניקרגואה !

הזר - צמח שגדל בטבע וצורתו הטבעית היא כזר.
הכנסיה - צילום אחד מהאינטרנט
והאחר (של אותה כנסיה) שלי מלפני שנה וחצי.
מראה את ההבדל בעשרות השנים האחרונות של אותו מקום.

חומעה ורודה

המשפחה היא ארכובתיים כמדומני. יש הרבה חומעות. הנפוצה בעולם היא Rumex crispus
זוהי דוגמה לשרידות.
על החומעה הנפוצה בעולם :
http://www.hear.org/pier/species/rumex_crispus.htm

עוד : Rumex crispus

צילומים : http://www.missouriplants.com/Greenalt/Rumex_crispus_page.html

החומעה מסוגלת להנפיק בין 100 ל 60000 זרעים פר צמח בודד בשנה.
יתר על כן , אם זה לא מספיק אז הזרעים מחזיקים שנים באדמה ושומרים על חיות גבוהה בהמתינם לתנאי נביטה. אחוז הנביטה שלהם גבוה ואם גם זה לא די אז אחרי שנבטו הסכוי להגיע לבגרות מאוד גבוה.
ברפואה טבעית משתמשים בו כמשנה מטבוליזם וכמאיץ פעילות מרה. (לא נסיתי).

לילה צרוב

האגדות סיפרו עליו
על עץ האורן הקסום שצומח בדיוק בין גבעת המורה לתבור
זה האורן שצריך לאכול את הצנוברים שלו בשעה החמקמקה שאי אפשר
להבחין בה בין זאב לכלב, בין אפור לתכלת, בין אשת חלומותיך
לפרוצה המוכרת את חלומותיך לטובי חבריך.
בשעה שהצנוברים מתיזים את שמנם בחיך היגע
שוכח הראש את התלאות והתלאובות
את הדם ואת החברים שלא יהיו עוד
את הצעקה הניחרת וריח העשן החרוך
את הבגידה הצורבת ואת המוות המחייך
את שיממון הבדידות
ואת זאת שלא רקדה אתי בלילה
צרוב הירח בחטיבת הביניים

מצאתי אותו - את האורן
ויש תקווה
האצטרובלים ייפתחו עוד שבועיים

אותו דבר קצת אחרת

הסתכלתי על ההוורט'יות שבצילומים ושקעתי בדכדוך קיומי.
כולן הן אותה וריאציה של הוורט'יה מִירָאבִּילִיס - לוריאציה קוראים לִינֶאָטָה.
וכולן שונות זו מזו ! ויש עוד כמאה צמחים בקובץ המקורי ואין שניים זהים.
דוגמת הקוים, צורת השינון, אורך העלים, צבע הצמח, נטייתו להתפצל ועוד ועוד.
לעזאזל.
נזכרתי כשהייתי מטייל עם שני כלבי הבול טרייר שהיו לי.
הייתי נתקל בשאלה מטומטמת בתדירות מבהילה. היו ניגשים אלי אנשים,
לאו דווקא ילדים, במבט עמוק של ידענות או בתמיהה נאיבית ושואלים:
האם שני הכלבים תאומים ?
תחשבו רגע. זו שאלה ממש טפשית ליצורים שממליטים שלושה ארבעה ויותר גורים.
זה כמו לראות טור של נמלים לבודד שתיים ולשאול אם הן תאומות.
ואני מבטיח לכם שאם נסתכל מקרוב ממש, הן תהיינה שונות מאוד.
זה גם מה שמרגיז אותי בקונספציה של האסטרולוגיה. ליצר חיבורים שנובעים
מדמיון שטחי. במקרה זה דמיון של תאריכי הלידה !
ואחר כך להסיק מזה מסקנות על אופיו של האובייקט.
בררררר...

קונופיטום

הרבה זמן לקח לי להגיע למייל הזה.
אני מאשים בכך את הרוח.
כן, כן. זו שהרגה גם את אנבל לי.
זו שיוצאת ביבבה מפי הילוד שניות אחרי שנולד
זו שנפלטת באנחה מפי הגוסס
זו שיצאה מהעננים ושרקה בין ענפי האלון
ששברה ענף והפכה את פני הקרקע לפריכים.

דמיינו אדמה גבעית סחופת רוח ועשירה בחלוקים. (רצ"ב מפה)
דמיינו צמח שנותן כמו אם אוהבת המעניקה את מלוא לשדה לילדה שברחמה
וטרם בקיעתו ממנה היא הופכת לקליפה יבשה שמגנה עליו
כך כל שנה מת ונולד הקונופיטום מחדש.
והוא פעוט. רוב הצמחים בצילומים גובהם כסנטימטר אחד.
אצלי בחממה יש כאלה שמגיעים לשלושה ארבעה.
והצורה הזו נוצרה מחיסכון. הקונופיטום ויתר על הכל כמעט.
מה שנשאר אלו שני עלים מאוחים היושבים על מערכת שורשים לא גדולה.
(דומה לצמח אחר lithops שעליו אכתוב מתישהו)

לעזאזל עם הרוח
אני אוהב קונופיטום.

עוד באובב

ביום שאלוהים המציאה את כל העצים, התחיל הבאובב
להסתכל הצידה ולקנא.
אני רוצה פרחים כמו לאלמוגן, אמר לאלוהים.
ואני גם רוצה להיות יותר גבוה, לפחות כמו התמר, הוסיף בקול רם יותר.
לא יזיקו לי פירות יפים, אולי משהו כמו ליצ'י, הפטיר כשראה שאלוהים
רושמת בקפדנות את הערותיו.
ואם את כבר רושמת אז אני...
אלוהים חטפה קריזה, עקרה את הבאובב ושתלה אותו הפוך.
ומאז הוא נראה ככה.

ויקרא שמות לדברים כפי שהיה בראש שלו

זה מה שטוב בשמות "לטיניים" - הם לא עושים לקורא ישראלי יותר מדי אסוציאציות.
אז אם מכנים צמח מסוים viburnum, הראש לא רץ לעיני התכלת והרגליים הארוכות כל כך שבקושי הגיעו לרצפה של איזושהי "מורן" שראיתי פעם עומדת בתור לאוטובוס בתחנה המרכזית בבאר שבע. השם היה רקום בחוט שָנִי על התיק שלה. הודחתי אז מקורס טיס ולמרות פחי הנפש בהם בוססתי והתרוצים אותם הייתי אמור לנפק (חוסר חלוקת קשב, אלק) לא יכולתי שלא להבחין בה לראשונה, ועשר דקות אחר כך לאחרונה בחיי.
ונגיד שהיא הייתה נוסעת לארצות הברית. איך הייתה קוראת לעצמה ? moron ?
מי כבר מכנה את עצמו - רפה שכל ? בקיצור,חרא של שם. אבל אילו רגליים.
וכל דויד שמתנאה בדוּדוּ (כן, באנגלית אמריקאית זה הוענונו שמביט עלינו בחיוך ביישני ממצולות האסלה שניות לפני ההדחה שלו, אפילו לפני הקורס)
ומה עושה דור. בחו"ל שומעים door.
ויחד עם חסרונותיהם אולי הם אף עדיפים על השמות הללו שברור כי נבחרו על מנת לצלצל "נכון" לאוזן אוקסידנטאלית. בן ותום, למשל.
והנוראים ביותר, העונשים הכבדים ביותר שהורים חסרי מעוף משיתים על עולליהם חסרי הישע
הם שמות כגון: רהב (שמעתי, אני נשבע ! אביו קרא לו ע"ש הצוללת בה שירת ושכח שיש משמעויות נוספות) נטעלי (התחכמות גרידא), רְאִילָה (יפהפיה שלמדה בכיתה שלי) צפנת (מהצבא) ועוד ועוד.
זה מסוג המיילים שבסופו אני צריך להתנצל אם פגעתי במישהו.
אז הנה אני מבקש סליחה מעומק הלב.
הדברים שכתבתי מבטאים את טעמי הפרטי ואת הדרך האישית לגמרי בה אני שומע שפה.
ופריחת המורן המצורפת שלוחה לכם כשי.