עציץ

עציצים הם חלק מהיופי של הצמח.

לא כל צמח ופרח יכולים לבוא עם השדה.

הוא צריך להיות מנוקז היטב.

המצע חייב להתאים, לספק מזון לשורשים, למנוע רקבון, לתמוק בצמח כדי שלא ייפול, להיות בחומציות נכונה,

להיות מהודק מספיק, להרטב בזמן השקיה בצורה אחידה, להתיבש בקצב שנכון למגדל.

לפעמים יש לייצר שכבות של מצעים שונים באותו עציץ ולוודא שהם מתקשרים זה עם זה.

מצע של זריעה שונה לגמרי ממצע של גדילה.

ואסור לשכוח נקיון מחרקים, מטפילים ומפטריות מזיקות.

לפני זריעה אני מעקר בהרתחה את המצע.

הכנה מראש מונעת פחי נפש (לרוב).

מאוד מאכזב להשקיע בזרעים איכותיים ואח"כ לראות שפטריה פגעה בכל הנבטים.

רצ"ב שיאן העולם - יפני כמובן.

ביצפרי

ביצפר הייתה המסגרת. כולנו היינו במוסד. לביה"ס הריאלי העברי בחיפה קראו "המוסד" לפני שלמדתי על מוסדות אחרים. זמן קצר אחרי שהתקבלתי לשם חגג המוסד יובל להיווסדו. מבחני הקבלה וידאו בעיקר את העובדה שאין לי ליקוי למידה. זה קרה ב 1962. המורה שרה לימדה אותנו את המנון בית הספר: "בית הספר הריאלי את יובלו חוגג היום, חמישים שנה של מעש הביאונו עד הלום..." האחות בבית הספר כינסה אותנו בחצר והדגימה כיצד מצחצחים שיניים על גולגולת אמיתית. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי גולגולת. תמיד התפלאתי אחר כך למה לשודדי ים בסרטים אין שיניים מצוחצחות.

רכוש פרתי

ירו משם על תושבי ירושלים היהודיים.
הם היו עשירים, התושבים הערבים. רחובות מרוצפים, בתים מרווחים, מעיין מפכה.
עצי פרי - תאנים, רימונים וזיתים.
יריקה מגשר המיתרים ברגל. יורדים ברגל מהגשר שליד בגין או מלפני תחנת הדלק של היציאה מירושלים.
אזור מגעיל, מלוכלך, מסואב, מסריח ובלתי נעים.
אחרי שיורדים, הכל נרגע. אפשר להתרחץ בבריכת המעין.
אם ממשיכים למטה לכיוון הכללי של האין רכבת חדשה או חור אטומי/ביולוגי/כימי
אז מגיעים להזהרות שאומרות שהשטח הוא פרתי והכניסה עסורה.
לא הבנתי.

טיפני / דריסקול

Dragonfly lamp

בית המלאכה של לואי קומפורט טיפאני נהג לייצר תכשיטים וחפצי נוי כבר בסוף המאה התשע עשרה.
הוא ייצר סדרות של מנורות סימטריות, גאומטריות ומשעממות למדי.
יום אחד פנתה ללואי טיפאני אחת העובדות המוכשרות שלו, קלרה דריסקול.
היא הייתה ממונה על חיתוך פיסות הזכוכית הצבעוניות. ככלל, זו עבודה שנשים עושות טוב יותר מגברים.
קלרה הציגה בפני לואי מספר עצובים של מנורות על פי מודלים פרי עיצובה, ששאבו את המוטיביפ שלהם מעולם החי והצומח.
הוא הסכים לנסות והמנורות הפכו ללהיט.
אף לא איש מחוץ לבית המלאכה ידע שקלרה אחראית להצלחה.
נכון שהשכר שלה עלה מעט.
רק ב 1905 כשהמנורות הוצגו ביריד גדול נאלץ טיפאני לרשום את הכלים שלה כיצור שלו לפי עיצוב שלה.
בינתיים הוא שכר נשים נוספות והגברים בבית המלאכה שבתו כי פחדו שיפוטרו. נשים קיבלו משכורות נמוכות יותר.
אחרי משא ומתן הוגבל מספר הנשים ל27.
אני מזכיר לכם שכל זה קרה 15 שנים לפני שנשים בארצות הברית קיבלו זכות בחירה.
בעיקבות הפרסום סוף סוף עלה שכרה של קלרה והיא הייתה אחת ממאה המשתכרות הגדולות בארה"ב.
כל זה פסק ברגע שהיא התאהבה והתחתנה. לפי החוזה עם טיפאני הועסקו במקום רק נשים לא נשואות.

הכלי שבצילום ניתן לי ליום נישואי. הוא כנראה זיוף מוצלח מאוד.
אם הוא מקורי, אוכל להפסיק לעבוד בלילות במשרה שנייה בשוק הירקות הסיטונאי.

אני דור ישן. עומד במקלחת ובוחש במגל"ר של שער גירית בכלי ובו סבון גילוח. אחרי הקצפה ראויה, מכבד את עור פני במקומות שמצמיחים זיפים. במקלחת, כי שם המים החמים ריככו מעט את פירורי זקני. ואז בג'ילט שאינו עובד על סוללות עובד מהר ונגד כיוון הצמיחה. ניסיתי כמה פעמים בתער ספרים. הפסקתי. זה מכשיר יעיל מאוד אך בלתי סלחני בעליל. אני מעדיף טעויות לא יקרות. הנוסטלגיה עוצרת בטיפת דמי הראשונה. גם כאן זה צילום של קמרון מקמסטר. Cameron צילם כאן Gethyllis villosa במקום הנקרא Dehoop

פרריה

ממליץ להגדיל ולהביט מקרוב בצילום זה של קמרון מקמסטר מדרום אפריקה. Cameron McMaster מגדל ומשביח כבשים הוא אחד מעמודי התווך של הבוטניקה בכלל וצמחי בצל בפרט. זו המתייחסת לארץ מגוריו - דרום אפריקה המעטירה. הפרריה משתייכת לאיריסיים. שמה הוא נגזרת של ג'ובני פררי האומן בן המאה ה16 מגנואה. לא של הסתת והפסל מהמאה ה18. לא של מנתח הלב בן ימינו וגם לא של הכדורגלן הפנטסטי מיובנטוס שנפטר ב1982. גוגל זה אחלה לפעמים. יש 11 פרריות שונות. לחלק פרח מסריח ממש ולאחרות פרח ניחוחי למדי. אני מקווה לראות ולצלם פרריה בטבע. זו Ferraria crispa פריכה??????????????????????????????????????????????????????

ואז הכל התבלבל לי ולא מצאתי את הרגליים חיפשתי בידיים אבל לא מצאתי אותן האוזניים צלצלו, שדה שנחרש ומיליוני ציקדות והרעש של הפגז המשיך והמשיך היו עלי עדיין חמישה או שישה רובים ושני אפודים חמוצים הדם השחיר וזבובים חגו בשיכרון סביבי איפה התאגד או מישהו שיקח ממני את כל הכובד הזה שמעיק על צעדַי אז הנה הרגליים שלי הולכות מתחתי ואני לא שומע את הצעדים מרגיש אותם מבפנים ושומע את הלב שלי פועם בלשון ובחיך ומהדהד ברקות ומחייך לעצמי ואמר לעצמי "פאק, פאק, פאק, הלם קרב, פאק..."

larryleachia cactiformis

זה צמח משונה מאוד. גדל בנמיביה ובדרום אפריקה (בחלקה הצפוני) ממשפחת האסקלפיים. כמו האצבוע הישראלי. זריעה שלי מלפני שנה וחצי. הזרעים ממשתלה גרמנית. הצמח בגודל של כחמישה ס"מ בלבד והפרחים כחמישה שישה מ"מ.

המלונות באנגליה לא משהו. בפרט בלונדון גם בעלי המלאכה בעיר הבירה לא ברמה גבוהה.

זן מיוחד

של ציפור טורקיזת חג סביבי. היא צייצה בהתרגשות וניסתה לשווא להיכנס לחורי האוזניים והנחיריים שלי. כשניסיתי לגרשה היא התפרקה באוויר לחתיכות. הרמתי את הראש שלה והבחנתי שהיא עיוורת. לא שהיא לא ראתה. פשוט לא היו לה עיניים.

מארב כוכב

הארנבים הסתדרו במעגל צפוף. כולם לטעון, אמר ג'וני. הרקולס, מצ'יסטה, פטריק, יד הנפץ וקיפלינג יכולים לשחרר נצרה, אמר ג'וני. השאר בנצרות סגורות. לשחרר אותן ולירות רק אם שירלי הזאב מראה את האף שלו פה שוב. שקט השתרר. הצללים התארכו. הכנימות על פרחי הכרוב מצצו את המוהל בשקיקה. פטריק כיבה את הסיגריה שלו על היבלת בלשונו. הלילה יבוא הזאב, כך חש. הם כבר יראו לו מאיזה עץ משתין הדג. פריחת Pelargonium triste

החיים התחילו לפני 3 מיליארד ושמונה מאות מיליון שנה פלוס מינוס שנתיים. אנחנו תוצר של האבולוציה. יש לנו מזל מטורף כי כל אחד מאבותינו היה כשיר מינית ברגע המתאים, בת הזוג שלו הראתה נכונות להזדווג בשניה הנכונה, הם לא מתו קודם לכן בעודם באיבם, לא נשרפו, לא נדקרו, לא נהרגו במלחמה לפני שהעמידו צאצא רלבנטי. אבותינו זחלו, שחו, טיפסו על עצים וירדו מהם, עפו וצללו, נשמו בעזרת ריאות וטרכיאות, והשתנו מעט מעט עד אלינו. 99.9% מהמינים שהיו פה נעלמו כבר במהלך הדורות. האבולוציה מצליחה מאוד בהשמדה. לא פחות מאשר ביצירה. מין מחזיק מעמד בממוצע 4 מיליון שנים ועל כל אחד שיש, קבורים לפחות 950 שאין. וזו דבורנית גדולה ששורדת לצידי השביל העולה לחמדת ימים

דבורנית גדולה

l" style="text-align: right;" trbidi="on">

הריצ'רץ' הפתוח

Dactylopsis digitata


זקפת בוקר זו מבטיחה תמיד חיוך אצל שני
המבקרים לשנה שמגיעים לחממה שלי.
וזה במקרה שהם בכלל שמים לב לצמח הפעוט
המתהדר בקישיון המצולם.
כבר הסכנתי לעובדה שהרוב המכריע לא רואה כלל
את ההדר הצנוע.
למה הם חושבים שמשהו חייב להיות גדול על מנת להחשב כְּיָפֶה?
מאכזב

ונחזור לצמח
דיגיטטה מהמלה דיגיט=אצבע
החלופה הצנועה לפאלוס=פין
שנתקלנו בו בעבר בצמח אמורפופאלוס

מרץ

בחודש הזה האירוסיים מרהיבים

השניים הגדולים הם אירוס הגלבוע ואירוס נצרתי
שניהם צולמו באזור ששמם מעיד
להוציא הנצרתי שצולם בקיבוץ גניגר
בנסיבות מורבידיות משהו (בית הקברות)

כמו החידה: מה המשותף לרץ ולקוסם.

הקטנים צולמו על ידי בחממה ובגינה ולא בטבע
הם דרום אפריקניים כמו רוב הצהרונים
(להוציא את הארץ ישראלי והמצוי)

היופי לפני ואחרי החרפה

שלא תחשבו, שלושתכם, שהטיול היה לשווא
(ראו פרק החרפה)
המסלול הנפלא החוצה את ארץ בראשית השוכנת
בין מכתש רמון לערבה, עובר בנופים היפים,
עוצרי הנשימה לפרקים, בלתי מחוללים על ידי
מגפי ה"תרבות" והציוויליזציה ומעוררי ההשתאות הגדולים במדינה.

לא קווי טלפון
לא רעש מעשה ידי אדם
לא עמודי מתח גבוה
לא קפה דלוח ומלצריות נואשות
מעט מאוד בריות וכולן מבקרות בלבד
מחסור מבורך ומוחלט בישובים
ואפילו לא קו צינור נפט/גז "מוחבא ומוסלק מתחת לאדמה.

רק טבע היולי וראשוני
רק אדמת בראשית בלתי מופרעת
(להוציא שודדי אמוניטים)

זוך אמיתי
ראו הוזהרתם