אבטימיוס מרטיריוס וחברים אחרים

כשמבקרים חברים ותיקים צריך לבחור עתוי שמציג אותם
באור המחמיא.
חברים כאלו עשויים עם הזמן להיראות שלא במיטבם.
חלוף הזמן מצמיח לנו נגעים, קמטים, שערות
במקומות שאמורים להיות חלקים, מערה חשוף במקום
שהיה אמור להיות עבות ובעיקר אנחנו הופכים
לדהויים.

כאן מוצג אותו חבר בשני הצילומים.
הפרש הזמנים בין הצילומים הוא דקות ספורות.

אם הוא בן 1500 שנים והשתפר תוך זמן קצר
אז אולי גם אנחנו נצליח?

המשך של פרחים, קונכיות ובגדי ים

זוהי רומולאה צידונית, גאופיט מהאירוסיים. פורחת גם בישראל.
השם הבוטני שלה הוא Romulea phoenicia
אז למה לקחו את הפיניקים והחליפו לצידון ? כי הם חיו באזור הזה ?
לדעתי מי שהחליט על השם פשוט בחר בחלופה קלה.
עכשיו להסבר השם: phoinix ביוונית זה הצבע ארגמן. מזה באו הפיניקים.
הפיניקים הפיקו את הצבע הנדיר והיקר מקונכיות.
אילו קונכיות ? מ Hexaplex trunculus (רצ"ב צילום מהרשת)
הם מכרו את הצבע בכל העולם. לא רק הם. הטריק הזה משותף לתרבויות רבות כולל
בבלים, יוונים ואפילו ממרכז ודרום אמריקה.
ברומא, ככל שמעמדך היה גבוה יותר היה יותר ארגמן בטוגה ובטוניקה שלך.
רק גלימתו של הקיסר הייתה ארגמנית כולה.
יש קונכיות שמפיקות כחול ויש ארגמן. האמת היא שהצבע משתנה בהתאם לסוג הקונכיה
ולמזג האוויר. כמה שחם ושמשי יותר יהיה הצבע אדום יותר. (זוכרים "תכלת וארגמן" ?)
הפיניקים ריסקו את הקונכיות ואת הנוזל השקוף שפכו על בד.
הצבע חזק ואינו יורד בכביסה.
לפרח קראו כך בגלל צבעו.
דייגים יפניים הצוללים לצוד פירות ים צובעים את בגדי הים שלהם בארגמן קונכייתי כדי לקבל
יכולות פיזיות ונפשיות מוגברות שיסייעו להם בצידם.


עכשיו המשך :
הארגמן הסגול הזה הוא purple. בפורטוגזית purpura וכו'
העיר הפיניקית בה הפיקו הכי הרבה מהצבע נקראה פורפיריאון.
היא נמצאת כ 15 ק"מ דרומית לבירות. אם תביטו במפה בת זמננו תגלו שם
את הישוב הלבנוני גִ'יָה. כמה חודשים לפני שפלשתי ללבנון ב 1982חפרה שם
משלחת הצלה לבנונית והצילה משם כמה פסיפסים ביזנטיניים מדהימים.
מי שירצה לראות אותם יצטרך אישור כניסה לבית של ג'ונבלאט שם
הם מוגנים מפני הצבור.
נקודה מקומית - אזור חיפה המאוד עתיקה לא רחוק מקסטרא של ימינו
נקרא פורפיריא החדשה Porphyria Novissima או בקיצור פורפיריאון.
לא אדון כאו במחלת הפורפיריה שכנראה בגלל התסמינים שלה נחשדו
לא מעט אנשים בערפדיות.
ואסיים במצלול דומה - המלה Porphyrogenitism באנגלית מציינת את העיקרון
במשפחות מלוכה (במיוחד באימפריה הרומית המזרחית) לפיו העדיפו כיורש את הבן הצעיר או זה שנולד
אחרי עלות אביו לשלטון על פני אֶחיו הבוגרים ממנו.
כנראה דמו ארגמני יותר מאלה של אחיו הגדולים שנולדו כשאביהם היה פחות קיסרי.

זכוכית

פעם זה היה מסובך.
וגם נורא יקר.
כל כך יקר עד כי אף לזגגים לא היו חלונות עם פנלים של זכוכית בבית.
ב 1590 הוריש איזה אנגלי את הבית שלו לאשתו ואת החלונות לבנו הבכור.
בית אצולה כלשהו היה מפרק את החלונות ושם אותם באחסון
בכל פעם שעברו מהטירה למקום אחר ליותר מכמה ימים.
חלונות היו עשויים לרוב מקרשים.
רק בערך ב1850 התחילו לייצר פנלים גדולים בשיטת
Float glass.
יריד המסחר הגדול שהיה בלונדון בהייד פארק היה כולו עשוי זכוכית
אחרי שנתיים העבירו את המבנה למקום אחר
ועל שמו נקראת קבוצת הכדורגל קריסטל פאלאס
בכסף שהרוויחו מהיריד קנו בדרום הייד פארק שטח ענקי בקנסינגטון
שהיום נמצאים עליו בין היתר רויאל קולג' אוף מיוזיק, ויקטוריה
ואלברט מיוזאום, מוזיאון הטבע ועוד

הספרדי

אם תחפשו אורבאה Orbea בגוגל, עשרות התשובות הראשונות
(וכנ"ל הצילומים) יהיו של אופניים.
יש לכך סיבה - יצרן הנשק הספרדי אורבאה חדל בתום מלחמת האזרחים בספרד
לייצר נשק והחל לייצר זוגות אופניים נחשקים למדי. מרכבים מסגסוגות
פחמניות ומגנזיום הם חלום רטוב ויקר של כל רוכב.
מתישהו באזור הצילום השבעים יתחילו לצוץ כלי נשק וגם צמחים.
הם ממשפחת האסקלפיים (פרחים מצחינים, פרי בצורת קרניים).
הצמחים נעדרי הוד אך הפרחים שריחם כבשר מרקיב מרהיבים.

מחשבות על הנצח השלישי

היום (באופן חד פעמי) אני חושב על הנצח

ולמה אנחנו שואפים אליו

צפצפה רעדנית

עץ נפוץ מאוד בעל שיטות רביה מדהימות.

כשאתם רואים קבוצת עצים כאלה, רוב הסיכויים הם שיש

להם מערכת שורשים משותפת.

הם מסוגלים להתרבות מהשורש ! ועושים זאת בשמחה. כך שלמעשה זו רבייה לא מינית והם כולם שבּוּט המנציח את עצמו שוב ושוב בהצלחה, במיוחד אחרי אסונות אקולוגיים - שרפה, שטפונות וכו'.

חורשה או יער של צפצפה רעדנית, או כפי שהחברה מכנים אותה - Populus tremuloides היא למעשה קרובת משפחה משובטת של עצמה.

חוץ מעצים ספורים שטרחו לצמוח מזרע.

בבדיקות של מאובנים מצאו שהעלים לא השתנו במשך מליוני שנים וזהים לחלוטין לאלה של היום.

ואפילו הגזע מכיל כלורופיל. יש לו כתמים ירוקים.

ראו http://www.treesforlife.org.uk/tfl.aspen_boreal.html

וגם http://www.treesforlife.org.uk/index.shtml

דורסטניה

קרובת משפחה של התות.
מהודו וצילון עד אפריקה.
יפות במיוחד יש בערב הסעודית, תימן וכמובן בסוקוטרה.
הפרח המשונה מסגיר את המשפחה.
יש מאה ומשהו סוגי דורסטניה.
רובן מזריעות את עצמן בלי בעיה.

בוטנים ובלגן

הכל בלגן, בוקה ומבולקה.

אם נקרא במקורות את המלה בוטנא זה לא בוטנים בכלל.
הכוונה לפיסטוק חלבי. הוא הפרי של "אלה אמיתית".
חלבי = שמוצאו מהעיר חלב בסוריה.
בוטנים הם בכלל לא אגוזים אלא קטניות (ממשפחת הפרפרניים).
כל מי שאוכל במבה (לא אני) אמור לדעת שעושים אותה מבוטנים
ומעוד חומרים שעדיף לא לדעת מאיפה באו.
בתשבצים קוראים להם "אגוזי אדמה" ואני תמיד תהיתי איפה פה האדמה.
כשראיתי קטיף בוטנים הבחנתי ששולפים אותם מהאדמה וזה מסביר את
השם אבל יוצר בלגן חדש.
איך פרח מואבק מעל האדמה והפרי שלו נשלף מתוכה?
התשובה היא שאחרי ההאבקה מתארך עוקץ השחלה (כל השחלות בעולם
קשורות לעוקץ כזה או אחר) ננעץ בקרקע כמה סנטימטרים ושם נוצרים הפירות.
כל פרי מכיל זרע או שניים.
העוקץ מתארך בכ15 ס"מ. אם הוא לא מוצא אדמה הוא מתנוון ומת.

בוטנים משמינים (אבל טעימים)
הרבה אנשים אלגיים לבוטנים (אבל לרוב לא לשמן בוטנים – פחות סוגי חלבונים)

גזלנים

באופן נורמאלי גזל מעצבן אותי.
שיתוף פעולה נתפש מאידך כמשהו חיובי.
כדי שסחלבים למשל ינבטו הם זקוקים למיקוריזה. זו פטריה כזו או אחרת הגרה בקרקע.
זרעי הסחלב מתלבשים על קורי הפטריה ודרכם מקבלים מזון. אחרת לא תהיה נביטה בטבע לזרעי סחלבי הבר.
פטריות, להזכיר לכם, הן קורים דקיקים המשתרעים על פני קילומטרים לפעמים. הן אבן בניין
חשובה מאוד בקרקע. כשאנחנו חושבים על פטריה אנו מדמיינים לרוב רק את גוף הרבייה שלה, זה שמבצבץ
מהקרקע - כובע על רגל. אבל היא הרבה יותר מזה.
היום שלחתי לכם את הצמח שנראה כמו ממתק מסוכר ואת דודנו הלבנבן.
הצבע מראה שלצמח אין כלורופיל. הוא לוקח את המזון מקורי הפטריות.
במצבים שונים צמחים כאלה גם נותנים משהו לפטריה.
ואל תרחמו על הפטריה הנגזלת. גם היא עושה את אותו הטריק עצמו לעץ האשוח שלידה.

על מיקוריזה תמצאו (אפשר גם למצוא מאמרים נוספים בקישור אם משנים את המספר):
http://www.mykoweb.com/articles/Mycorrhizas_5.html

הצילומים מהאתר של דניאל מוסקווין

הילדה הביאה את החסידה

המקום: ראש פינה, נמיביה.
הזמן: 2009 טיול עם איה וינאי.
הארוע: במסגרת הטיול בתי, איה, וחברה נדבקו קלות מההתלהבות שלי.
בחלקים בהם נהגתי אני, ציינתי בפניהם מה לחפש.
למונסוניה קראו פעם סרקוקאולון וסיפרו לי שקשה מאוד לגדל אותה.
לרוב מה שהורג אותה זו השקיה אחת יותר מדי.
בטבע היא גדלה באדמה חולית מאוד או באזורים של סלעי צפחה.
אמרתי להם: גובה ברך ומטה, צינורות נקניקיים וקוצים.
כמה דקות מאוחר יותר עצרתי ביללת צמיגים וראיתי את שאהבה נפשי.

הצמחים המצולמים אינם שלי אלא מהרשת. למונסוניה יש פרחים
שכאילו לא קשורים אליה והודבקו על ידי בעל חנות פרחים נלהב מדי.
הזרעים הם ממש מקור חסידה ומסגירים את המוצא - גירניים.

רושיה פוצעת

זוהי רושיה מקסימה. Ruschia maxima
"מקסימה" לא כמו משובבת נפש ונאווה אלא כמו גדולה ומקסימלית.
ואכן זו אחת הרושיות הגדולות ביותר. בטבע היא מגיעה בקלות
לגובה של מטר וחצי. מרשים מאוד עבור מישהי המשתייכת לאהליים.
היא גדלה בחורף ופורחת בסגול.
הדבר שהכי מושך את העין אצלה הוא העלים הקופיציים שבהם היא
מתנאה. הם מעלים בדמיון המתבונן קוער של קיאק.
כשאני מסתכל אני כמובן רואה סכינים מושחזות, חילפים, קופיצים
אולרים והרבה הרבה דם.

קומיתנערה עם חלכא

זה Sceletium tortuosum
ליתר ביטחון ובגלל פיקוח המועצה לשלמות הצמח אני מוסיף :
Family: Aizoaceae

Genus: Mesembryanthemum (Sceletium)

Species: S. tortuosum


ולמה ?
לא בגלל שהחברה קוראים לו : קאנה, חאנה, קאווגאוד (שהמשמעות שלו באפריקנס היא פשוט : "משהו
טוב ללעוס"
אלא בגלל שהוא מכיל חומרים משני מצב רוח.
רגע, תחזיקו את הסוסים, הוא לא סם הלוציגני כלל .
כל הרעיון הוא שמי שלועס את הצמח מקבל מצב רוח ממש טוב בלי
סחרחורת, בלי בחילה, בלי צמרמורות ובלי לספר לי אחר כך בקול ניחר :
"אני ראיתי את הסוף... אף אחד לא ניצל..... אפילו לא הילדים......"
החומרים הפעילים הם : מֶסֶמברין, מסמברנון וטורטואוסמין.
מומלץ לא לערבב עם תרופות נוספות ובמיוחד לא עם אלכוהול שכן
כאב ראש חזק במקרה האחרון מובטח.
ועל צמחי הזיות נדבר בפעם קרובה. גרררררררררר...

Moraea elegans

נזרעה לפני שנתיים וחצי, קצת לפני שהסתיו
הכניע את שלהי הקיץ.
צמח פקעת מהאירוסיים.
בדרום אפריקה היא צמח מוגן בסכנת הכחדה ולכן
התחלתי מזרע. אין שום קושי לגדל. זריעה לא עמוקה (3-5 מ"מ)
בכלי עמוק. מצע של בערך חצי קומפוסט וחצי קוורץ מחצבות.
רצוי לא להרטיב בקיץ אבל המצע סובלני לטעויות שאינן חוזרות ונשנות.
הכתמים הכהים נראים לי כמו צבעי מים.
התרגשתי.

מקורות גלויים

לכל אחד מזדמנת לפעמים שעת חסד.
שעה כזו הזדמנה פעם ליחידת "חצב" של המודיעין כשאחד מאנשיה
קלט את שיחת נאצר חוסיין הידועה.
סתאאאאאאאאאאם. זו כמובן יחידה 8200.
יחידת חצב עוסקת (וזה ממש לא סוד) במודיעין ממקורות גלויים, קרי
עיתונים, טלביזיה, כתבי עת, ירחונים, אינטרנט עיתונים כבר אמרתי ?
החצב האמיתי, הוא בין הבודדים שפורח בסתיו. הוא אוגר מים כגאופיט
בבצל ובשורשים שלו. הבצל קרוב מאוד לפני הקרקע. בטיול ליד ערד
ראיתי משטח סלעי שכל הבצלים היו עליו. השורשים בני זונות שקשה
לעקור ולהזיז ממש חוצבים בתוך הקרקע (מכאן השם).
הערבים מכנים אותו בצל אלפאר (בצל העכבר) ומכינים ממנו רעל עכברים.
הם גם קוראים לו אידיין אלעיאר (זרועות המאזניים או הלחות) וזה מהסיבה
שהגאונים הללו "מנבאים" את כמות המשקעים המתקרבת לפי כמה חצבים
פורחים. אם יש שפע הם מחליטים שיהיה הרבה גשם.
למעשה הפריחה מושפעת יותר מכמה משקעים היו בשנה הקודמת.
הפריחה היא סתווית שכן אז אין החצב צריך להילחם על חרקים מאביקים.
מה עוד ? זה צמח של בתי קברות ערבים כי הנשמות לבנות כמו הפרחים.
וביהדות אנו מוצאים שמכיוון שקשה לעקור את החצב סימן יהושע בן נון
את גבולות נחלות השבטים באמצעותו (בבא בתרא).
החצב רעיל. ברעל משתמשים בתרופות שונות. אני יודע רק על צבאים
ודורבנים כחיות המכרסמות ממנו

הודיה גורדוני פעם שניה - כבר הראיתי פרחים בעבר

אחרי החמין של שבת הייתי מצפה לכך שאצטומכתי תשקוט ארבעים יום.
נהפוך הוא. עם התקדמותו של הצ'ולנט במורד בני מעיי ואחרי שעבר מסכת
טיפולים דקה ועבה חוזר התאבון ומשתלט על סדר היום האישי שלי.
ואל תראו אותי שאני רזה. מסתתר בתוכי הר אדם שצורח: עוד אוכל !
והוא עומד על שלו ולא נרדם לעולם.
לעתים אני חושב שארוע מוחי של אותו הר אדם (בואו נקרא לו הארי, או
מכיוון שהוא איטלקי נכנה אותו במקבילה המגפית - אַרִיגוֹ) יעשה לי רק טוב.
כשהוא ישכב, מנסה להתאושש מסמי ההרדמה וחושב במקום על אוכל על
התלוצצות עם רופאיו, אזי אני ארזה, או לפחות לא אשמין.
בטרם הגעתי לגיל הרך ראיתי את נפלאות ההדחקה.
אישה, שהמשקל זימר לה את ניגוני איוב אחרי סוף שבוע, מפצה את
עצמה על ידי רכישה של ג'ינס חדש או זוג נעליים.
מישהו כמוני צריך לצום או לפלוש מייד ללבנון.
ברקע צירפתי את התשובה הטבעית למשבר הנ"ל.
צילמתי בחממה שלי Hoodia gordonii. הבושמנים אוכלים אותה
(שבט הסַן) בנמיביה על מנת להפחית תיאבון. זה יעיל מאוד.
הם טוענים גם שאכילת ההודיה מעוררת אותם מינית ( ועל זה אמר פרויד -
איש איש וטעמו אימו). לא, לא טעיתי בכתיב.
היום הם מגדלים את הצמח מסחרית עבור חברת תרופות.
אחרי מאבק משפטי הם יקבלו כ 10% מהרווחים הצפויים וזה המון כסף,
מדובר במיליונים.
ולסיום: זה לא קקטוס. הייתם צריכים לדעת את זה כי הצמח אפריקאי ולא
אמריקאי. ההודיה היא מהאסקלפיים כמו חברותיה הקווה קווה והאכידנופסיס

טוב, מספיק להיות סנוב. בארץ יש תשעה נציגים למשפחת האסקלפיים והם:
איסם קטן-פרחים
ארויה משיינית
דמיה לבידה
חלביב יווני
חלביב רותמי
חנק מחודד
לשנן בובה
מסמור סיני
פתילת-המדבר הגדולה

אני מתחבא

שבוע חדש התחיל
שכיב מרע שלעולם לא יוכל להזיק לי עוד
לחץ הנוזלים בתוך ראשו
לחץ תופת לבנוני בתוך ראשי
והטנק שועט אלי כדי לדרוס למחות להשטיח ולהעלים
השבתי אש
אבל חשבתי איך להעלם לכמה דקות מפני האדמה.

לא רואים עליה כי הצמחים מצולמים בתרבות
אבל ארפסיה בתרגום מיוונית זה "אני מתחבא"
היא מגירה מוהל דביק וחול המדבר מסתיר אותה ממכרסמים ושאר מזיקין
אם טנק סורי ירמוס אותה
זה לא יהיה בכוונה
והיא מצדה לעולם לא תרמוס אותו
אפילו לא מתוך הגנה עצמית

והיא מתחברת לשמות שמקורם בפועל שאנחנו לא מכירים ביומיום
וולוו - אני מתגלגל
רובוט - אני עובד
לגו - אני משחק
וכו' - כלומר אין לי עוד דוגמאות כרגע

בחיי אדוני

הלכתי בשדה ורוד במונטנה בשעות אחרי הצהריים.
זה היה משונה. זה היה אולי אתמול.
השמש הייתה מלאה לגמרי ונתקעה בשמיים לא רחוק מפסגת ההר ליד ענן מרשמלו.
ציפור שישבה על השיח צייצה בשני קולות משהו שנשמע
כמו "חיילים יצאו לדרך".
הדלקתי חדשה.
תהיתי: איך זה שכל הפרחים האלה נפלו מהשיחים הערומים ואף
פרח לא נפל הפוך.
כולם נפלו עם אבקנים למעלה.
כמו חתולים הפרחים האלה.
אבל עם נשמה אחת ורודה.