חפש בבלוג זה

25 אפריל 2010

נמיביה בידינו כ"ח


הקודו הרוקד
אחד מציורי הקיר החשובים ביותר
הקשור לגלגולי נשמות ולציד
בתרבות העתיקה של דרום
מערב אפריקה.

לדעתי, ציור מדליק לגמרי

נמיביה בידינו כ"ז


ג'ירפה ובופאלו ליד
twyfelfontain.

נמיביה בידינו כ"ו


עם השמע פעמוני הכנסיה
נהרו רבבות מאמינים משתוקקים לשמוע את הדרשה השבועית
הרחובות התרוקנו מאדם
כלב שבעליו האדוק קשר אותו לחנות משקאות
רבץ נוגה על העפר וילל
ונהי קולו הדהד עד קצה הרחוב
שמונה מטר הלאה משם.

נמיביה בידינו כ"ה


כשהתעוררנו מצאנו שיקשה עלינו לצאת.
הבריזה הביאה בלילה מעט חול וערמה אותו ביציאה של המלון.

נמיביה בידינו כ"ד


את מחזיקה את הגוויל הפוך, אמרתי בלבי
במפת המטמון צוין שאם נחפור, נמצא את המיטות כאן למטה, אמרה איה.
שתקתי

נמיביה בידינו כ"ג


זהו, הגענו, אמרתי.
לא נראה לי, אמרה איה.
הואוצ'ר הוא לכאן והג'י.פי.אס הוביל אותנו וצעק arriving at destination, ציינתי.
ינאי שישב עד אז מאחור בשקט הפטיר: במלון הזה לא יתנו לנו כוסות שתייה קרה.
נכנסנו.
אולם הקבלה היה ריק מאורחים.

נמיביה בידינו כ"ב


ישנן המצאות הנזקפות שלא בצדק לאומות שונות
ממי שבאמת מגיע לו על פי דין ההיסטוריה.
אם נזקקתם להוכחה שהבומרנג הוא המצאה נמיבית ולא אוסטרלית
הריהי לפניכם.
הנמיבים משליכים את הבומרנג שלהם (בום בנמיבית)
במומחיות רבה והוא צובר מהירות כה גדולה
עד שאחרי שימוש או שניים הוא נחרך ואינו ראוי
אפילו למיחזור.

נמיביה בידינו כ"א


בית שִגְרָתִי בלודריץ
כשקונים שם משקאות חריפים הם קוראים למבנה bottle shop
כשמהמרים זה gambling house או משהו דומה.

נמיביה בידינו כ'


המוזיאון בלודריץ הוא אחד המפוארים והעשירים בנמיביה.
אחרי שנוסעים כל כך הרבה זו חוויה להתבונן במוצגים
שנאספו במשך שנים על ידי האוצרים המלומדים.
רצ"ב צילום דלת הכניסה.

נמיביה בידינו י"ט


לודריץ היא עיר בלתי אפשרית
בנויה כמו כפר מטופח על גדות הריין או המוזל
בתיה הם אנדרטאות קולוניאליות של ראשית המאה העשרים בגרמניה
כדי להגיע ללודריץ צריך לנסוע בלב מדבר חולי כמאה
וחמישים ק"מ מהחור הקרוב ביותר (Aus) שגם בו אין כלום
בדרך יש מכרות יהלומים, אורניום ועיירת רפאים אחת
האקלים בלודריץ בלתי צפוי. הדבר היחיד שידוע מראש
הוא שתהיה הרבה רוח ומאוד קר. או חם.
בתצלום רואים את המלון שלנו שם.
כבר נואשנו אז מלמצוא מסעדה מחוץ למלון וחזרנו אליו.
החדר שלי על המים.
ארבעה מטרים מהים.

נמיביה בידינו י"ח


בסוף הישיבה התפזרו חברי הדירקטוריון
איש איש לביתו.
שקט השתרר באולם הישיבות ומטול השקפים נשאר מיותם.

נמיביה בידינו י"ז


הלוחם הנמיבי צעד כשאשפתו ריקה מחִצים
חברו שאל אותו איך ילחם
אשתמש בחצים שיירו עלי, השיב הלוחם
ואם לא תמצא ? הקשה חברו
אז אין מלחמה, טען הלוחם.

את הצילום הרצ"ב צילמתי אחרי שאספנו את כל החִצים.
טמפרטורת החול הייתה כבר 54 צלזיוס.

נמיביה בידינו ט"ז


אין לי דרך ליפות את הצילום הזה
הוא לא משהו
מאידך אני יכול רק לתאר לכם את ההתרגשות וההתפעמות
שבה חזינו בפלא הזה פורח מתוך החולות שמדרום
לראש פינה.
זוהי ברונסוויגיה.
ע"ע: http://www.pacificbulbsociety.org/pbswiki/index.php/Brunsvigia
כשהתפרחת המופרית
מתיבשת היא מתגלגלת כקיפוד זקור
ומפזרת את זרעיה שנובטים כמעט מייד

נמיביה בידינו ט"ו


אחד אלוהינו
מסתתר בין האבנים

נמיביה בידינו י"ד


היום התחיל ברגל שמאל
השטפונות מחקו את הגשר ונאלצנו לעשות עיקוף מחריד.
באחת העצירות, הלומי עיפות, נרדמנו.
כשהתעוררנו, גילינו שחזרנו לארץ.
שרון היה עדיין ראש הממשלה
ושולמית אלוני הייתה שרת התקשורת (או אולי לימור לבנת).
ניצלנו את ההפוגה מנמיביה ונסענו לתפוס ראש
בראש פינה.

נמיביה בידינו י"ג


מי שנוסע לנמיביה חייב לקחת בחשבון שהכבישים מצוינים.
גם דרכי העפר טובות מאוד והסכנות הנובעות מנסיעה עליהן
מקורן במהירות גבוהה מדי.
אני לא מתלוצץ. אין בעיה להגיע ולעבור 120 קמ"ש גם על דרכי עפר.
הבעיה מתחילה אחרי עונת הגשמים ונגמרת עם תיקון עורקי התחבורה.
אנחנו נפלנו בתפר לרוע מזלנו.

הדרכים נסללו במקור על ידי גרמנים ומתוחזקות כל הזמן על ידי הנמיבים.

"לנמיבים אין פנאי מספיק לסלול משהו כהלכה, אבל
יש להם כל הזמן שבעולם לתחזק ולתקן" - טומי, תושב סוואקופמונד, נמיביה.