נמיביה בידינו י"ט

לודריץ היא עיר בלתי אפשרית
בנויה כמו כפר מטופח על גדות הריין או המוזל
בתיה הם אנדרטאות קולוניאליות של ראשית המאה העשרים בגרמניה
כדי להגיע ללודריץ צריך לנסוע בלב מדבר חולי כמאה
וחמישים ק"מ מהחור הקרוב ביותר (Aus) שגם בו אין כלום
בדרך יש מכרות יהלומים, אורניום ועיירת רפאים אחת
האקלים בלודריץ בלתי צפוי. הדבר היחיד שידוע מראש
הוא שתהיה הרבה רוח ומאוד קר. או חם.
בתצלום רואים את המלון שלנו שם.
כבר נואשנו אז מלמצוא מסעדה מחוץ למלון וחזרנו אליו.
החדר שלי על המים.
ארבעה מטרים מהים.

נמיביה בידינו י"ח

בסוף הישיבה התפזרו חברי הדירקטוריון
איש איש לביתו.
שקט השתרר באולם הישיבות ומטול השקפים נשאר מיותם.

נמיביה בידינו י"ז

הלוחם הנמיבי צעד כשאשפתו ריקה מחִצים
חברו שאל אותו איך ילחם
אשתמש בחצים שיירו עלי, השיב הלוחם
ואם לא תמצא ? הקשה חברו
אז אין מלחמה, טען הלוחם.

את הצילום הרצ"ב צילמתי אחרי שאספנו את כל החִצים.
טמפרטורת החול הייתה כבר 54 צלזיוס.

נמיביה בידינו ט"ז

אין לי דרך ליפות את הצילום הזה
הוא לא משהו
מאידך אני יכול רק לתאר לכם את ההתרגשות וההתפעמות
שבה חזינו בפלא הזה פורח מתוך החולות שמדרום
לראש פינה.
זוהי ברונסוויגיה.
ע"ע: http://www.pacificbulbsociety.org/pbswiki/index.php/Brunsvigia
כשהתפרחת המופרית
מתיבשת היא מתגלגלת כקיפוד זקור
ומפזרת את זרעיה שנובטים כמעט מייד

נמיביה בידינו ט"ו

אחד אלוהינו
מסתתר בין האבנים

נמיביה בידינו י"ד

היום התחיל ברגל שמאל
השטפונות מחקו את הגשר ונאלצנו לעשות עיקוף מחריד.
באחת העצירות, הלומי עיפות, נרדמנו.
כשהתעוררנו, גילינו שחזרנו לארץ.
שרון היה עדיין ראש הממשלה
ושולמית אלוני הייתה שרת התקשורת (או אולי לימור לבנת).
ניצלנו את ההפוגה מנמיביה ונסענו לתפוס ראש
בראש פינה.

נמיביה בידינו י"ג

מי שנוסע לנמיביה חייב לקחת בחשבון שהכבישים מצוינים.
גם דרכי העפר טובות מאוד והסכנות הנובעות מנסיעה עליהן
מקורן במהירות גבוהה מדי.
אני לא מתלוצץ. אין בעיה להגיע ולעבור 120 קמ"ש גם על דרכי עפר.
הבעיה מתחילה אחרי עונת הגשמים ונגמרת עם תיקון עורקי התחבורה.
אנחנו נפלנו בתפר לרוע מזלנו.

הדרכים נסללו במקור על ידי גרמנים ומתוחזקות כל הזמן על ידי הנמיבים.

"לנמיבים אין פנאי מספיק לסלול משהו כהלכה, אבל
יש להם כל הזמן שבעולם לתחזק ולתקן" - טומי, תושב סוואקופמונד, נמיביה.

נמיביה בידינו י"ב

החיה העל קרקעית הנפוצה ביותר בנמיביה היא דרקון נמיבי.
את 4 השנים הראשונות לחייו, לפני שהוא מצמח כנפיים,
מבלה הדרקון הנמיבי ברביצה והתחממות על סלעים.
הוא נראה שקט ולא מאיים וכך מטעה עוברי אורח תמימים.

נמיביה בידינו י"א

קוקרבום 3

עוד מבט על הקוקרבום
והפעם מקרוב על קליפת העץ.

נמיביה בידינו י'

קוקרבום 2 במגרש המשחקים

הקוקרבום גדל בקלהארי.
בתקופה שלפני הופעת המחשב האישי עלו טיפות געשיות ענקיות
אל הקרקע ומתחתיה.
כשהאדמה נשטפה שוב ושוב נותרו הטיפות הענקיות
ואלה הסלעים שאנו רואים.
האזור מסומן כ"מגרש המשחקים של הענק".

נמיביה בידינו ט'

קוקרבום 1

נמיביה היא ארץ מכורתו של הקוֹקֶרְבּוּם
השם תורגם לאנגלית מלה במלה מאפריקאנס - Quiver tree
לא מדובר פה ברעד, חיל ורטט אלא באשפת החיצים.
לוקחים אחד הענפים ומרוקנים אותו.
זהו, קיבלת אשפת חיצים. הקליפה גמישה וחזקה יותר מקלף
ואטומה יותר מהטלרית בדואר.
הטעם של הקוקרבום מר ומגעיל.
קודואים מכרסמים לפעמים בצמח, כנראה על מנת להפטר מטפילים.
ולמי שהצמח נראה מוכר - זו פשוט אלו (על Aloe vera שמעתם, נכון ?)
אז זו Aloe dichotoma
דיכוטומה כי היא יודעת להתפצל כל פעם לשניים בלבד.

נמיביה בידינו ח'

מכיוון שכל רצועת החוף מנוצלת בנמיביה לכריית יהלומים ואורניום
החלו להעביר את החול למקומות אחרים.
הדבר נובע מתלונות אזרחים ש"לקחו להם את הים".

השלטונות התייעצו עם מומחה ישראלי בשם יעקב אלכסנדר
שהמליץ לפזר את החול בצורה אומנותית ולכנות אותו - דיונות.

"דיונות" אלה הפכו לאתר המושך אליו חובבי אקולוגיה וירוקים אחרים
המנסים להבריח כמויות נכבדות של אוצר טבע זה לבתיהם
תוך אכסון זמני בסנדלים ונעליים.

נמיביה בידינו ז'

בעקבות הבנייה המואצת בנמיביה ייבאו השלטונות כמויות חמרי גלם עצומות.
את עודפי החול שופכים הקבלנים רחוק מעין הצבור במקום ושמו Sussesvlei.

אנחנו חזינו בחרפה הזו מקרוב והנצחנו אותה.

נמיביה בידינו ו'

בדומה לאחותה המזרח תיכונית
השמש הנמיבית נעלמת מחיינו לפעמים בשעות המאוחרות של אחר הצהרים.
זו שעה מפויסת
בה חושבים הקרנפים על מאורעות היום שחלף
ומתכננים את מחרתו.

נמיביה בידינו ה'

בבוקר השמש זורחת בנמיביה
זו שמש אחרת
שם, היא בלונדינית וגונהּ כעין חמאה מזוקקת.
כשאתה פותח את הדלת של האוטו ומתכונן לצאת, היא דוחפת אותך חזרה
כמו שצריך להתייחס ליושבי יציע ג' באצטדיון קרית אליעזר.
כשחומה צורב את בשרך אתה מתגעגע
לרעש הממורמר והנוגה של המאוורר בחדר השינה שלך

נמיביה בידינו ד'

לקח לנו כמה ימים להבין שלמרות שרבע מהאוכלוסיה הוא נשא של מחלה
הקשורה עמוקות לכשל חיסוני, הרי שהשאר מצבם בכי טוב.
לדוגמה הילד המצולם.
כשהוא לא לומד (קפץ פעמיים כיתה) הוא עוסק בספורט בצורה אינטנסיבית.
בגלל הכישרון הגדול הוא מטיל על עצמו מגבלות (כי זה לא חוכמה לנצח סתם).
זו הסיבה שאחת מרגליו עם נעל והאחרת מסונדלת.
ככה לילדים האחרים ולספורטאים מקניה יש סיכוי להתמודדות הוגנת
בתנאים שווים.