רשומות
לפני
בוא הלקוח, ואחרי שהפרדתי בעדינות כירורגית בין בקבוק לחבר, ניסיתי לחשוב על הרעלות מתוחכמות. ליוויה עלתה מיד בזיכרון, כשהיא מטפסת בלילה על עץ ומורחת רעל על התאנים הבשלות אותן יאכל אוגוסטוס למחרת. אוגוסטוס הפרנואיד אכל רק פירות טריים והעדיף כאלה שקטף בעצמו. ליוויה עקפה את הבעיה במקוריות.
נקישה
בדלת קטעה אלפיים שנות היסטוריה, ולחדר נכנס איש נרגש, כחוש וערני, רעמת שיבה יורדת כמעט עד כתפיו, מין מישהו שהיית מצפה לראות את תמונת הגרסה דינקותא שלו באלבום הפלמ"ח. אריה כץ הציג את עצמו בצרידות כנדרש והתיישב ליד הטלפון.
"אכלנו ארוחת ערב אצל הסולומונים. כמו כל שבועיים ביום חמישי. אביגיל ואריה סולומון הם חברים ותיקים, ואריה הוא שותף שלי במפעל", פתח כץ אחרי שהתרווח. הוא הביט בי, וידא שאני מקשיב, והמשיך. "לאחרונה נוצר בינינו סכסוך עסקי, אבל אריות מסתדרים טוב בלהקה, ומסורת של שלושים שנה לא קוטעים בגלל חילוקי דעות.
"אחרי הארוחה התיישבנו כרגיל לדבר, על המון דברים שניתן לסכם אותם בכלום. נוגה, אשתי, הלכה לארון המשקאות שלהם למזוג לכולם קוניאק. ישבנו ודיברנו בנחת עוד שעה בערך, ואחר כך נסענו נוגה ואני הביתה. שנינו לא הרגשנו כל כך טוב והחלטנו ללכת לישון די מהר אחרי שהגענו. שעתיים אחר כך הרגשנו ממש רע והתייעצנו בינינו מה לעשות. בינתיים קיבלנו טלפון מהסולומונים. הם היו בבית חולים, לפני שטיפת קיבה, וביקשו מאיתנו שנבוא וניבדק בכל מקרה, גם אם אנחנו מרגישים טוב. נסענו וטיפלו בנו. לנוגה זה לא עזר, היא סבלה עוד ארבע שעות ונפטרה".
"מתי כל זה קרה?" שאלתי.
"לפני שבועיים ויומיים", ענה בקולו הצרוד. "בינתיים בדקו במעבדות המשטרה את מה שפלטנו בבית החולים. הם אומרים שהיא כנראה הורעלה, אבל אף אחד עדיין לא מבין איך".
שתקתי.
נזכרתי
בשיטת הרעלה מתוחכמת נוספת. קטרינה דה מדיצ'י נהגה לשחק בתפוח, לחתוך אותו לשניים, לאכול חצי ולהציע את החצי השני לקורבן, שחש בטוח כשראה את המארחת חולקת עמו פרי. מה שהאורח לא לקח בחשבון היתה העובדה שהסכין נמרחה מראש ברעל בצידה האחד בלבד, כך שכל פרי נחצה לשני חלקים, שלאחד מהם, ורק לאחד מהם, היה אפקט סופני. אריה כאילו קרא את מחשבתי.
"כל כלי ההגשה והסכו"ם עברו מדיח כלים, ואת האוכל חיסלנו עד הסוף. אנחנו לא לוקחים שבויים".
"ספר לי על הארוחה", ניסיתי.
"שיחזרתי כל פרט ממנה, גם תחת היפנוזה במשטרה", הוא נהם בקולו המחוספס. "אביגיל היא בשלנית ידועה. כולם רוצים לאכול אצלה. בארוחה היה ריזוטו שחור, ירך טלה בתנור ועוגת שוקולד. ארוחה צנועה. כמו המארחת..." קולו גווע.
"מה שתיתם?" שאלתי.
"שתינו כולנו מים מינרלים מבקבוק גדול וכולם אכלו את אותו אוכל. למרות כל זה, המשטרה מתעקשת שנוגה הורעלה. אני עכשיו חשוד ברצח. קשה לי לשאת את המחשבה שנוגה איננה. אני רוצה שתמצא בשבילי את האמת!"
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה