רשומות
שוטרת
עמדה לצד הכביש ואותתה לי בזרוע נטויה לרדת לשוליים. לא זוכר אם הביטוח בתא הכפפות, חשבתי כשחלפתי באיטיות על פניה והאטתי לקראת עצירה. כשהתקרבה היא נראתה לי מוכרת באופן עמום. ניסיתי לקרוא במהופך את התג שלה דרך המראה.
"רישיונות וביטוח!"
הקול
שלה היה ברור וזך – לה מינור. יופי צלול, כזה שמצריך הערת אזהרה, כמו על חפיסת סיגריות.
ביד
ימין חיפשתי בתא הכפפות. עיני התעכבו על השיער שלה, שחשף חלקית בלבד תג ושם פרטי.
"ראלה, מה את עושה הערב?"
"רישיונות וביטוח!"
לרווחתי
מצאתי בתוך ספר הרכב את שני המבוקשים נחים גב אל גב.
"את לא שוטרת תנועה", אמרתי.
היא
העמיקה במסמכים.
"איך אתה יודע, איגור?"
"זה נורא קל. קודם כל, אין לך פס לבן ומכוער על הכובע".
"וואו, לא חשבתי שאזרח פשוט ישים לב לדבר כזה. ומה עוד?"
"שנית, ראיתי אותך פעם אחת כשהלכתי לרועי מחקירות. עשית למישהו תשאול בחדר לידו".
היא
החזירה לי את המסמכים.
"אז אתה חבר שלו", ציינה ביובש.
"אתן לך כסף, זהב ואבנים טובות אם תאכלי איתי חצי מנה פלאפל בוואדי ניסנאס אחרי המשמרת שלך".
"אני פה כי יש התרעה על מישהו עם רכב כמו שלך. חבל שזה לא אתה. אם תמשיך לנסוע עכשיו אני אוותר על האופציה המפתה לעצור אותך על ניסיון לשיחוד שוטר".
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה