רשומות
"בוא נעוף קצת". רפאל צחק ושלף את הגיטרה מחרצובותיה".
הנוהל
היה ידוע בינינו, והכרתי לרפאל תודה על כך. בהתחלה היינו בוחרים סטנדרד. סתם שיר מוכר שלא מחייב מאמצים וקל ללמוד את כולו בעל פה במהירות. עלי סתיו, מקי סכינאי, מיסטי, בשביל אל הבריכות, לא כל כך חשוב מה. אחר כך, כשהקצב ישב והשיר התנגן ברקע גם בלי שניגנו אותו, אז אלתרנו. לפעמים בתורות ולפעמים ביחד. הסוד באלתור הוא לא לשעמם מחד, ומאידך לא להתפרע ביציאות מוטרפות. קצת מכל דבר. כך שהמאזין מהנהן בהסכמה ופתאום מתפלא מה הוא שומע ומאיפה זה נפל. יש אנשים שעושים יוגה, אוכלים, צורכים כימיקלים או משחקים פסיאנס. אנחנו מנגנים. הכלי שלי הוא סקסופון טנור כסוף. בחרתי בטנור כי אני מזייף בשירה. זה כמובן שקר. הכלי גדול, פאלי ומוציא צלילים סקסיים במפגיע. השתוקקתי להיות מושך ומלא תעלומה. בשעת הפרידה מהסכום שנדרש לרכישתו, קיוויתי שהוא יאציל עלי מתכונותיו התרומיות. חלומות על סולנות בלהקה המייצרת היסטריה נוסח מסע ההופעות של החיפושיות בארצות הברית פירנסו שנים של אימונים, לימודים, תזמורות ותסכולים. גם אחרי שהבנתי שאני לא ג'ון קולטריין, קולמן הוקינס או קנונבול אדרלי, לא קיבלתי את דין התנועה והמשכתי לבדי.
בתקופה
שיעל דגרה על הריונה הראשון, יצא על רפאל דין רדוף, ואז הוא ביקש ממני לנגן את "מעבר לחצות" של מונק. כששאפתי אוויר אחרי מעבר הרמוני, הוא נכנס בקטע מוטרף ומרתק, ועיניו רמזו לי להמשיך. עם הצלחות לא מתווכחים (אף אחד לא שמע אותנו או עלינו), וכך, בכל פעם שרפאל היה מנוּדה או הפך פרסונה נון גראטה בעיני רעייתו הכלונסאית, הוא התנחל אצלי לצורכי דאייה.
"אני רוצה לנגן אצלך בתזמורת, אבל יש שלוש בעיות: אין לי סקסופון, אני לא יודע לקרוא תווים ומעולם לא ניגנתי", אמר בן וובסטר לאביו של לסטר יאנג. ממשפט זה התרוממה קריירה ססגונית ונפלאה. ידעתי שהזדמנות עשויה להופיע בכל רגע והייתי נחוש לא להגיע אליה בלתי מוכן. בעיה נוספת היתה פחד במה קל. מלבד הנסיקות עם רפאל, אפילו בחורות שחפצתי להרשים לא שמעו את נגינתי, וכשמישהי שאלה על הנרתיק התחמקתי ב"הסקסופון מהתיכון".
בשעת
הנגינה חשבתי מה ראלה היתה אומרת לו שמעה אותי כרגע. Body and Soul היה מה שהתעללנו בו באותו ערב. יצרנו גרסה בכיינית ויבבנית ונהנינו מכל רגע. שנינו ידענו מניסיון אישי כמה מעט אנשים באמת מאזינים למוזיקה וכמה קל לזייף מה שרוב האנשים מזהים בשוגג כאיכות ורגש.
"אז
אגמור בשיר מזמור", מילמל רפאל, הביט בשעון הקיר ושם פעמיו החוצה.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה